הילד של כולנו

הרוח שבאה מהים ליטפה את הפנים שלי. אהבתי להריח את מעקה הברזל של המרפסת שלנו כשהייתי מביט מערבה אל הנוף של תל אביב, מעל שדה החרציות האינסופי שנמתח עד לשיכונים של יפו ד' והגגות עמוסי דודי השמש המנצנצים , הלאה אל דרום העיר ועד קו הים הדק והכחול שבאופק. ובימים הבהירים אהבתי להשקיף ולמצוא את הבנין הכי גבוה שם הרחק, ולקרוא דרך עיני המתאמצות את הכתובת שהתנוססה לרוחב קומתו האחרונה - ''מגדל שלום מאיר''