פיצוחים, שתיקה, וצחי

זאת התפילה. האיש שעומד ליד עמוד החשמל מביט לשמיים, עיניו חריצים קטנים, לשונו מדממת תפילה. זאת התפילה. מכשיר קשר של סוני ביד אחת, עומד ומחכה שעמוד החשמל ידבר עמו, ירים אגודלים מאשרים – אתה יכול ללכת! אני תקין, בדיוק כמו כל האחרים שעומדים בשורה ומצדיעים לך בניצוצות חשמל! בזיקוקים! מכשיר הקשר פולט צעקה סטטית.

"טסססחי? שווווומע?"

האיש שמדמם תפילה לוחץ על הכפתור בצד ולוחש "עבור."

"יייייייששש.....עבור."

"לא שמעתי, עבור."

"יש לנו תקלה, תתר.....חק. מהעמוד. עבור!"

"עבור."

מתקדם לעבר הטנדר, המקום שומם וריק כמו בית תפילה בחצות, זה שדה חמניות חרוך. הן פונות אל השמש, הוא רוצה להצטרף אליהן ולסובב את ראשו אל השמש. אבל הוא לא יכול. לפני שהוא שם את הכפפות הוא מכניס יד מגעילה ומלוכלכת לפה והדם מלטף אותה וניגר וניגר אל תוך הגרון.

"טססססחי, זיקוקים, זיקקקקקקקקו...קים, עבור."

"עבור."

הכפפות. הדימום. זאת התפילה. הוא מכסה על עיניו בידיו, רחוק כמאה מטרים בלבד מעמוד החשמל התקול.

השדה החרוך מתעורר לתחיה את קולו של המפעיל צחי לא שומע. זיקוקי חשמל וענק מאירים את שמי השדה ואת פניו המגולחות למשעי של צחי, ששומר את הדימום שלו בפנים. דקה אחת הוא חוזה בפיצוץ, דקה שלישית הוא עיוור. דקה רביעית החמניות, החמניות עולות באש וצעקות המפעיל טסחחייי עדכון מצצצב. ההכרה – חיים מאושרים? ההכרה בדבר. דקה עשירית צוותי ההצלה מכבים את אש השריפה אש זעם האל מכבים במטף והצוות האדום כבר מחזיק את ראשו נוטף זיעה קרה. שמיים כחולים. זאת התפילה. דקה עשרים ושתיים הוא ברכב הצהוב בוהה לשמיים הלשון מדממת אבל עיניו פעורות לרווחה מדברות עם האיש בחולצה הלבנה והכפפות הכחולות. "אדוני דקירה קטנה." מחט וזריקה לתוך העורקים שלו עכשיו זורם הקטאמין עכשיו ניצוצות במסך ההכרה הנקודות השחורות והערפל הזה הריח הזה של השיער השרוף שלו. הם פותחים לו את הפה אוויר נכנס ומתערבב דם. "תביאו סקשן לכל הדם הזה מה זה כל הדם הזה?" הוא רוצה לומר להם שזאת התפילה. בחייאת אפילו לשאת תפילה כבר אי אפשר פה עם כל האנשים האלה שרוצים שהוא ירגיש קצת פחות שמח קצת יותר קצת ערני צחי לא צריך עזרה. דקה עשרים ותשע. הנקודות השחורות אמרו את דברן. נפילה שחורה לאבדון.

צחי ניצב שוב מול עמוד החשמל ביער קשת, יער האיילים. נערה צעירה קוטפת פרח בשלג ומבחינה בו. כובע לבן, עיניים כהות. מתקדמת בשלג המרשרש ומוסרת לו את הפרח. "לא היה כאן אף אחד," לוחשת. "בבקשה." צחי לוקח את הפרח ומנסה לומר תודה רבה, מנסה אבל המילים שלו נופלות לארץ ומפרפרות בשלג. הן לא מסוגלות להתרומם. הלשון שלו שוב מתבוססת בדם הזה, שוב נכשלת להסביר—"זה בסדר," צוחקת הנערה. "אתה לא מוכרח להרים אותן. הן יפות גם ככה." היא מניחה את האצבע המורה על השפתיים שלה. שקט. צחי כבר לא מנסה להרים את המילים שלו, הוא עוקב אחריה ומצמצם שוב את עיניו בניסיון להבין לאן היא מסתכלת. הקשב והחן על הפנים שלה מתחלפים בחרדת קודש, הנערה לוקחת את רגליה ונסה הרחק ממנו, משאירה את צחי לעמוד לבדו בקרחת יער האיילים. הפרח שנתנה לו הספיק לנבול. "זיקוקים!" הצעקה שלה מהדהדת ביער. הוא מסתכל מאחורי כתפו. הבזק צבעים אדומים וצהובים, הדהוד הרעם שמתגלגל לאטו. דקה ראשונה הפרח שלו בוער והעיניים לא רואות לא רואות את אור השמש את השמיים הכחולים אבל שלג לא יכול לבעור? השלג בוער. דקה חמישית המילים המגמגמות של צחי בוערות יחד איתו. 

תתגלגל, תתגלגל צחי בשלג עד שהשרירים שלך יידומו. ביער אין מפעיל ואין עזרה, הנערה נמלטה פן תעלה באש שלך והיא רצה אליי. תתגלגל בשלג, עמוד החשמל צפוי להתמוטט בדקה החמישית. דקה שלישית צחי מתרומם ומועד ונופל הרחק מהמקום שמסומן באיקס, בדקה החמישית העמוד נופל בקול זעזוע גדול ובדקה השישית צחי עומד על הברכיים שלו, הפנים המגולחות למשעי, וגם הפרח שהנערה נתנה לו, שחורים כצבעו של לילה חסר ירח. אני מתקדמת אליו יחד עם הנערה ומושיטה לו את מכשיר הקשר כדי שישמע מה אומר המפעיל בחדר הבקרה הטכני: "לא היה שם אף אחד, אני מבטיח לכם. כן, תביאו כבאית ועוד מישהו שייקח את הטנדר הנטוש." הוא מבין? אתה מבין צחי? הוא מושך בחוט את המילים החרוכות שלו, מוהל אותן בדם התפילה וזורק אותן, מילה אחר מילה, הצידה. מסכן. הנערה קוטפת פרח אדום שהסתתר במעבה השלג ועוזבת את קרחת היער. דקה עשרים ותשע צחי מתגלגל על הגב שלו דקה שלושים הדם בעורקים שלו קופא דקה שלושים ושתיים אף אחד כבר לא יזכור את צחי.

נכתב על-ידי
טלית
"הדמויות בספרים אמיתיות כמו בני אדם" (ספר האי-נחת)
הדף נקרא 14 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי