ההודעה המקוללת

Photo by Clint Patterson on Unsplash
Photo by Clint Patterson on Unsplash

בתגובה לאתגר כתיבה ברשת, החלטתי לנסות כוחי בכתיבת סיפור אימה. 

חוששני שהסיפור אינו מצליח להתרומם לרמת האימה שמהדורת חדשות הערב מצליחה לייצר אצל קהל צופיה הנדכא עד עפר.

 כאילו לא די במגפה הקטלנית, הכריזו על בחירות,  והתחילו לראיין פוליטיקאים בשקל תחת כל עץ רענן . נראה שככל שהעם גוסס, מולקה, שבור ומדוכא כך נמלאים נבחריו עוז, עזוז והדר. 

מאחר שאני משום מה מבקשת לשמור על קשר עם המציאות, אני מנסה לצפות מדי פעם בפטפטת הנדושה וחוטפת צעקות מכל בני המשפחה שטוענים בשמץ של אמת שסדרות אפוקליפטיות ושל זומבים מתאימות יותר למציאות שנשקפת מבעד לחלון. 

החזק שלנו הגדיל ופתח קבוצת וואטס אפ לשעת חירום לבני המשפחה הבוגרים, כל עוד דסקסנו על רכישה תיאורטית של מים ורדיו על סוללות זה היה סביר. אבל כשטען שנצטרך גם נשק כנראה כדי להדוף מתקפות שכנים שיחמדו את מלאי נייר הטואלט , פרשתי מהקבוצה.  וכדי להרגיע את עצביי כתבתי את הסיפור המגוחך שלפניכם.

כולי תקווה שהשד הזה יעשה אחת ולתמיד סדר הן בממשלה והן בוואהן. 

***  

"לפני כמה שנים, הייתה ילדה בשם לואיסה כהן. לואיסה ליקקה את השתן שלה מהרצפה. היא נגסה בציפור מתה עד שראשה נפל ממקומו .היא אכלה זבובים, עכברושים ופחם. לואיסה סירבה להתקרב לספר תורה ולהתפלל. לקחו אותה להמון טיפולים פסיכיאטריים ושום דבר לא עבד עליה. ההורים התייאשו ולקחו אותה למגרש שדים. שאמר שיש בתוכה שד. ניסו מספר פעמים לגרש את השדים אבל לא הצליחו. בשלב מסוים השד בתוך לואיסה התעצבן וניסה שהיא תתאבד בכל מיני דרכים שונות. הוא הפך את העיניים לשלושה ימים. ואז הן היו אחת בצבע שחור ואחת בצבע ירוק. בסופו של דבר הוא גרם לה לא לאכול והיא מתה מתת תזונה. מילותיה האחרונות של לואיסה היו: "אמא אני מפחדת".לא מאמינים שזה סיפור אמיתי?? רשמו בגוגל לואיסה כהן ותראו בעצמכם.

ברור נכון?!

יקרה לך משהו רע בעוד עשרה ימים אם לא תעביר הודעה זו תוך שבוע לעשרים אנשי קשר שונים. במקרה ואין לך עשרים אנשי קשר תשלח/י לקבוצות. כל קבוצה נחשבת כאיש קשר אחד. במידה ואת/ה מעבירה/ה ומסיימת את המשימה יקרה לך דבר טוב בעוד כחודשיים. הודעה זו באמת אמיתית! מי שלא מאמין ומתעלם מהודעה זו באמת יקרו לו דברים רעים!!"

זה היה נוסח ההודעה שקיבל אסי שהחזיק מעצמו בנאדם עם ראש על הכתפיים. זה היה בערבו של יום ראשון אחרי שבוע עבודה עמוס,  הדחף הראשון של אסי העייף היה למחוק את ההודעה ברוגז.

 אבל בדיוק אז הציצה אשתו בסקרנות ומייד השמיעה צעקת אזהרה. "אתה חייב לשלוח את ההודעה הזו לעשרים אנשים" דרשה וליטפה את בטנה התפוחה מהריון שעמד להתקרב אל סיומו. אסי לא מחק את ההודעה באותו רגע . אך בערב, כשנתקל בה שוב, התרגז מחדש. 

אסי לא האמין בעל טבעי . סיפורי וסרטי אימה שעממו אותו ומעולם לא חווה חוויה שיכול להעיד עליה כחורגת מתחומי העולם החומרי המוכר. גם לא היה לו צורך לחפש כוח עליון או תכנית שמיימית או למצוא את הייעוד בחייו. ככל הידוע לו ,גם הילה לא היתה נגועה בנגע הזה. 

הילה היתה אהבת חייו מאז שנפגשו במהלך שירותם הצבאי המשותף בבסיס דרומי שכוח אל. מי שלא התנסה ברומנטיקה עם ריח של טוסטים נחרכים על תנור 'ספירלה' ונשא עיניו אל שמים משובצי כוכבים מראש גבעה מדברית שכוחת אל, לא יבין את הקסם שהוביל אותם להינשא עם השחרור מהשירות הצבאי.              

אחרי החתונה שקעו בשגרה מבורכת של עבודה ובית. כשהרתה הופיעו אצלה חששות טבעיים . כעת, בהמשך להתחשבותו בצרכיה, היה תקוע עם ההודעה המאוסה ולא ידע למי ישלחנה. 

הוא חיפש אנשי מכירות שמנדנדים לו ושלח אליהם את ההודעה. בעת ששלח את ההודעה חש רגש קל של אשמה. כמה מתועב להפיץ חומר כה מגונה שפורט על רגשותיו הקמאיים של מי שמקבל אותו.

 בלית ברירה, כנדחף על ידי כוח זר לו, המשיך לחפש ברשימת אנשי הקשר תוך שהוא מתנצל בשקט בפניהם. הוא שלח לאנשים ששכח שפגש אי פעם: סמי מהשוק. דני חלפים . סוכן ביטוח שנעלמו עקבותיו ברגע שרצה לשאול אותו שאלות לגבי הפוליסה. אחרי ששלח את ההודעות לכל הזרים, חסרו לו עדיין שלושה שמות. הוא היסס לחתוך בבשר החי. על מי יפיל את הצרה הזו?

כך חלפו שבעה ימים מיום שקיבל את ההודעה. הגיע ערב שבת והם יצאו לסעודת שישי אצל משפחתה של הילה. איכשהו התגלגלה השיחה לנושא ההודעה וחמותו אורית לקחה את העניין ברצינות מפליאה.

"השם ירחם, למה עכשיו " קראה בהתרגשות "בטח שאתה חייב לשלוח... עוד במרוקו, היתה משפחה שרדפו אותה שדים. השדים מררו להם את החיים. החלב החמיץ כל הזמן , בבשר שקנו עלו תולעים. האורות נכבו פתאום. הם שמעו מישהו הולך בבית ומזיז דברים ולא ראו שום דבר. בהתחלה הם התעלמו ואז היתה לבן הגדול תאונה: והוא שכב חודשים בבית חולים. אז הם הלכו סוף סוף אל הרב. הרב אמר להם לפזר לפני השינה קמח מסביב למיטות ובבוקר הם לא האמינו למה שראו! עקבות של רגלי תרנגולות!". 

הילה החווירה. אסי תלה מבט מלא תקווה באביה מנחם שיתערב. מנחם הנהן בראשו לאות הסכמה.

" אני רואה שאתה לא מאמין אבל כשתגיע לגילנו תבין שיש דברים שהם מעבר...".

אורית המשיכה: " המשפחה הזמינה מקובל מוכר, והוא אמר להם לשטוף את הבית במי ים. המלח מטהר את האווירה. הוא עבר בבית ושרף עשבים שעשו עשן כבד והתפלל בארמית. שזו השפה של השדים. ואז נתן לכל בני המשפחה קמע עם סמלים של שלמה המלך לגירוש השדים. וזה עזר. ברוך השם". 

כשאדם ישוב בתוך קבוצה של אנשים משוכנעים ונרגשים, משהו מרגשותיהם דבק גם בו. כשיצאו בסיום הערב בחזרה לביתם , ביקשה ממנו הילה שימהר לסיים עם משלוח ההודעות. ואסי גמר בדעתו שכבר עם צאת השבת ישלח את ההודעה הארורה.

 מפני שביום ראשון יסתיים השבוע שניתן לו לביצוע המשימה. לרוע המזל, אם יש דבר כזה מזל, בבוקר יום ראשון, בעודו עומד מול המראה ומתגלח, נפל מכשיר הסלולרי אל תוך האסלה בקול שקשוק פתאומי. 

'לעזאזל' קילל ומיהר להוציאו. אך שוד ושבר, המכשיר באופן לא מוסבר, חדל לעבוד גם אחרי שפורק ויובש בעזרת מכשיר לייבוש השיער. 

'איך זה קרה'? רתחה הילה מזעם. 

גם בעבודה התרגזו עליו , מפני שבדרך לעבודה , עצר אצל טכנאי מעבדת סלולרי והשאיר אצלו את הטלפון תוך שהוא מדגיש את חשיבות התיקון. 

'כן ...כן... ' אמר בוריס הטכנאי שבדיוק פתח את החנות  "לכולם זה דחוף. אצלי זה יותר דחוף מתור לרופא מוח'. 

זה היה יום גדוש מריבות ומתחים. וכשסוף סוף הסתיים ואסי עבר דרך המעבדה מצא אותה נעולה. 

על הדלת נתלה שלט מאולתר: " סגור". בעל החנות הסמוכה סיפר שבוריס נפל בעת שטיפס למדף גבוה והובהל לבית החולים. 

"היה דם בכל מקום" אמר " ממש נחל של דם".

אסי שלא ידע כיצד יבשר להילה את הבשורה המרה, התקשר לאמו אידה שתמיד מצא את עצותיה תפורות לפי מידתו. אידה מהנדסת כימיה פסקה בקולה היבש: "ערמת הבלים!  אני לא מאמינה שהיית כל כך מוטרד מהשטות הזו. אני מוחקת הודעות שרשרת בלי להסס .  יושב איזה אידיוט וממציא אותן ושולח על מנת להפחיד את החברים והם מעבירים את זה הלאה. כלום ושום דבר.  אחפש עבורך ב'גוגל 'את השם שלה. מה זה היה? לואיסה כהן...רגע...". 

אידה השתתקה .

"מה"? חקר אסי 

" כלום. לא מופיע לי שום דבר. אמרתי לך. שים את זה מאחוריך. ותתרכז בלהרגיע את הילה. תגיד לה שהכול יהיה בסדר עם התינוק ועם הלידה. יש לכם בית חולים עם מחלקת יולדות מצוינת. והיא תעבור את זה כמו שכולנו עוברות את זה. קצת איי קצת אאוץ' והתינוק בחוץ".

אסי התעודד במידה ניכרת אחרי השיחה עם אמו. כאילו אור בהיר נכנס לתוך מרתף אפל וגירש את כל הצללים. 

לא קל היה להרגיע את הילה. הצעירה החרדה בכתה מכל הלב, כששמעה שמועד שליחת ההודעה חלף מבלי ששלח את הכמות הנדרשת.

 בלילה חרקו שיניה .באור הירח החיוור, נע ראשה על הכר באי שקט, כראש כרות של חיה משתוללת. 

הוא לא הצליח להירדם עד לפנות בוקר, ואז הזה את קולה של אמו קוראת בתקיפות: 'אסי! תתעורר!' 

 צלצול חד של טלפון קטע את החלום.

'לא הצלחנו להשיג אותך' 

שמע מבעד לערפולו קול שהתקשה לזהות בגלל ששינוי מהותי חל בדובר.

'מי זה'? 

'זה אבא' 

הוא התיישב בבת אחת , כמו אבחת חרב חצתה אותו מראש עד  לכפות הרגליים. הוא לא רצה להמשיך לשמוע את הקול המרוסק של מת – חי. יודע מה הוא עומד לומר עוד בטרם הסתנן הקול המחוספס משפשף את עורו החשוף. פוצע כמו שטף של שברי זכוכית. 

" זו אימא. היא ..מתה. דום לב".

החלק המפחיד באמת היה שהוא ידע שזה מה שיקרה. הוא הרגיש ברוע מזדחל לעברם בחשכה, מחליק על הרצפה הקרה של החדר. הוא היה קר ושחור ומלא לעג. אכזריותו הקפיאה את הדמעות החמות והוא לא היה מסוגל לבכות. רק לחבק את עצמו בשתי הידיים ולהתנדנד על המיטה הלוך ושוב כמרגיע.

----

כשראתה את בעלה שוקע לתוך מצב קטטוני, הבינה הילה שהם בסכנה מידית וחשה כוח חדש בתוכה, כוח האימהות. הרצון להגן על עוברה, מפני כל דבר בעולם הזה שיש לו ציפורניים ושיניים. 

הילה התקשרה לאורית שהגיעה לביתם מצוידת במזוזות חדשות וברב צעיר שמלמל מה שמלמל בזמן שתקע את המזוזות במקומן ומיהר להסתלק.

 אחרי כן, ישבו לטכס עצה במטבח על ספל תה. אחרי שעתיים זו היתה תכנית הפעולה שגיבשו:

"נשטוף את הרצפה במי מלח, נדליק עלי מרווה ונזמין את מונא הערבייה מהמשולש שתעשה סילוק שדים". 

את שני השלבים הראשונים ביצעו בקלות יחסית. אבל מונא המכשפה התגלתה כמכשפה אמיתית. אחרי משא ומתן עצבני,  דרשה וקיבלה הסעות במונית 'ספיישל' על חשבונן, בנוסף לסכום עתק תמורת שירותיה הלא מוחשיים. 

מכאן ואילך, יתוארו האירועים בקצרה על מנת שלא למשוך אנרגיות שליליות שעלולות להגיע אל הקורא 

באמצעות חשיפתו למידע המזעזע המפורט. 

מונא שעיניה השחורות צובעו בפס כחול טורקיז- צבע ההגנה,  הניחה תערובת עשבים על גחלים לוהטות בתוך כלי מתכת עם ידית אחיזה. כשהצמחים נשרפו, הם הפיקו עשן לבן וסמיך עם ריח חריף. אז קרבה המכשפה את העשן לגופה, החלה לרעוד וכפות ידיה נעשו קפוצות. היא נכנסה למעין טראנס והחלה לנוע אחורה וקדימה ולדבר בקול מעוות וגברי. היה זה השד החזק שלעג למאמצים לסלקו. המכשפה במאמץ על, הניחה את הכלי על הרצפה בין רגליה של הילה ואז החלה לתקוף ולחנוק את הילה שנלחמה אתה בחזרה.

 מונא הזהירה אותה מראש שאם מוותרים לו, הוא לא עוזב את הגוף. בשלב מסוים החלה להקיא, לאחר כחצי שעה של מאבק, החלה מדממת מהעיניים והילה המבועתת נמלטה מהדירה. והזעיקה משטרה. 

המשטרה הגיעה במהירות ולא מצאה דבר בדירה . החלונות היו פתוחים לרווחה. מונא לא היתה בדירה. אסי ישב בסלון ערני ועצוב אך לא נראה שרוי תחת חרגון חושים מוגזם. נראה היה שהעניין הסתיים.

***    

הארוע המבעית החיש את צירי הלידה והילה הובהלה לבית החולים . הלידה היתה קצרה ומהירה נטולת סיבוכים והילה חשה הקלה עצומה לאחריה. 

הקלה שלא נמשכה זמן רב, מפני שאחרי שעטפו את הרך הנולד בשמיכה והניחו אותו על חזה,

 נשא אליה הרך הנולד את מבטו עתיק היומין ונדמה היה שחיוך ערמומי שכן במעמקי עיניו 

שאחת מהן היתה שחורה ואחת ירוקה.

נכתב על-ידי
אופיר מלכי
הדף נקרא 33 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי