בגידת הגוף

הנה זה קורה. סוף סוף, לקראת השנה החמישים לחיי, אני מרגיש, או ליתר דיוק מפנים, את מה שהפך לחלק מהמציאות כבר כמה שנים - הגוף מתבלה, מתכלה, מתייבש ומשמין, מאבד צורה ותוכן, ואני כבר לא יכול לחגוג איתו כפי שבא לי.

האם זה נשמע קיצוני? האם זה נשמע טבעי? האמנם הגעתי סוף סוף לחיבור בין בגרות אמיתית לביטוי שלה בתחלואת הגוף? אינני יודע. מה שאני כן יודע, כשהגוף מאותת לי במיחושים ובדם, בכאבי שרירים ומפרקים מפורקים, שעברתי את הגבול, והגזמתי, ואני סוף סוף מקשיב לו.

לאן אמשיך מכאן? האם אני מפנים שזו תחילת שארית חיי? האמנם? אינני יודע.