מדינת טובי הלב

זה שנים שאף אחד לא הצליח לפרוץ למדינת טובי הלב. הפעם האחרונה הייתה ב-1897 שם איבדנו את ליז לטובת מדינת המציאות.

זה היה מקרה טראומתי שהשפיע במשך דורות על גבי דורות וזכור עד היום. היה קוסם אחד שהגיע משום מקום והוא לא היה צריך לעשות הרבה כדי לחטוף את ליז. יכול להיות שהיא לא הייתה חזקה מספיק או לא מתאימה. היא שמעה את זה הרבה בחיים.

במדינת טובי הלב חוששים מקורבנות נוספים. יש חוקים ברורים מאוד על פיהם המדינה מתנהלת ואסור שהמציאות שבחוץ תגרום לתושבים להגיע למסקנות שונות.

באמנה של מדינת טובי הלב כתוב שאין שקרנים, אצלנו תמיד דוברים אמת. כי במדינת טובי הלב האמת צריכה להיות בהירה. כמו פילטר באינסטגרם.

אם תגללו טיפה למטה תראו את סעיף "אמת באמון" זה תת נושא ב- "אין שקרנים."

אני לא אפרט כרגע כי לצערי הצלחתי למצוא פריצה בסעיף הזה שדנים עליו עכשיו ברשות השופטת.

הסעיף הכי חשוב במדינת טובי הלב הוא סעיף "לראות אנשים".

הסעיף מבקש ממך לראות את האחר בכל פעולה שאתה עושה.

זה סעיף צבוע מאוד אני חייבת להודות. כי לראות אנשים זה לראות את עצמך קודם ואז לצאת ולמצוא עוד קורבנות.

יום אחד, כשסיפרתי את המשנה שלי לשליט המדינה הוא אמר לי תכתבי את זה על דף כל ערב לפני השינה. תכתבי את הכאב ואת התסכולים, פה אצלנו רק כותבים וכותבים וכותבים מציאות לעניים.

תכתבי בדם. עוד דם. עוד דם ועוד.

תכתבי עד שלא תצליחי לישון בלילות.

תכתבי בכאב. כי אם לא תכתבי את לא תראי את הכאב.

תכתבי עד שלא תצליחי יותר לכתוב.

ולא הצלחתי יותר לכתוב.

לשבועיים שלמים.

הבוקר בפריצה גדולה במדינת טובי הלב, הקוסם הגדול הסתובב לו בשבילים ועורר בהלה ברחובות.

כשראיתי את כולם רצים הסתובבתי לאחור. הקוסם הסתכל עליי ואמר לי שבמדינת טובי הלב, אין באמת טובי לב, יש אשליות שיצרתי כדי לא לראות בבהירות.

הוא הושיט לי יד וצעדנו יחד אל מדינת המציאות.