הוירוס העקשן

הבוקר לבשתי את חזית התחרה האדומה שהגיעה במשלוח של 'שיין'. 

"שיין"  כך כתוב באתר האינטרנט שלה, החלה כמתפרה בניו ג'רזי והסגר העולמי הפך אותה למעצמת שיווק אינטרנטי. הישראלים אוהבים אותה. דמיינתי לעצמי את עשרות אלפי המשלוחים עושים דרכם במכולות ענק מעבר לים.

 חשבתי שסגירת הקניונים תביא לקריסת תרבות הצריכה. במקום זה, הצטרפתי אליה בחדוות לחיצה על מקש 'הוסף לסל הקניות'.  

בהתלהבותי מהרכישה המוצלחת, לא התאפקתי והראיתי אותה לשי.

 'כמה את סקסית' אמר וליטף את ירכי. 

שלשום התעלסנו והתחושה הפיזית נרשמה בתאי הגוף, מצטרפת לעוד רשמים חושיים שצברנו. 

גופינו, בעלי כוח כבידה ומשיכה ככוכבים נעים ברקיע, מזהים ומתקשרים זה עם זה בלילות. 

כשהייתי סטודנטית ביקשתי ממנו לישון בנפרד כדי שאוכל לישון שבע שעות רצופות לפני שאני מגיעה למבחנים. אחרי לילות כאלו האהבה אופפת אותנו כדוק רקמה למשך יום או יומיים.  
מי היה מאמין שנפרדנו לפני כשנתיים ? 

גיליתי שהיה לו 'סטוץ' עם מישהי מהעבודה.

 שי ניסה להכחיש אך ללא הועיל. שוחחתי עם הבחורה שמתחת למבוכתה חשתי בסיפוק מרושע. 

 שי...  נפגשנו אחרי השחרור מהצבא הוא היה אהבתי הראשונה לא בהכרח האחרונה.  
כעת, חמושה בחזיה האדומה, נכנסתי למשרד, צילמתי עצמי ללא חולצה ושלחתי את התמונה לעידו. 

התפנית הסמויה בחיי. עידו בהיר השיער, החייכן שעיניו ירוקות תכולות.

 המאהב הוירטואלי שלי בשנה וחצי האחרונות. 

לא תכננתי שיהיו לי חיים סודיים. אך המגפה שינתה דברים רבים בחיינו. כולל ערעור מערכות הערכים הקודמות. מערכות יחסים עברו למישור המופשט. המזוקק של הוירטואלי. משאירות הרבה יותר מקום לפנטזיה.  
הקשר עם עידו החל בתמימות, נפגשנו בקבוצת הומור בפייסבוק.

 נכנסתי לדף שלו, מצאתי צילומי ציפורים מרחבי העולם . שלחתי לו בקשת חברות שהוא אישר, התחלנו מתכתבים בקלילות. גיליתי שהוא רווק אקדמאי שמתגורר בקצה השני של המדינה. 

 מהר מאד עברנו להומור מיני ולבסוף לסקסטינג נועז.  
זה המקום לספר שאחרי התמוטטות הקשר עם שי, חיי קיבלו תפנית עגומה. הרגשתי תחושת כישלון אישי. הרגשתי אפורה, אכילת היתר גרמה לי להעלות במשקל. אמרתי לעצמי דברים רעים. האמנתי שאמות בודדה במרחק של ימים משיעול של מישהו בסופרמרקט או בעבודה. ופתאום...עידו.

 תמונות של ציפורי פלמינגו וורודות לעת שחר על שפת אגם.  צפרדעים מקרקרות.
כעבור מספר שבועות, הבנתי שעידו לוקח את הקשר ברצינות רבה ממני. 

כבר בהתחלה, כתב שהוא שמנמן וחשוב שאדע כי היו לו דייטים שנסתיימו ברגע שהבחורה ראתה אותו פיזית .       הוא תיאר את הדחיה שאני חששתי לחוות.

 העובדה שהוא חשב מה יקרה כשנפגש במציאות בעוד אני מרוצה לחלוטין מהיות הקשר וירטואלי בלבד – הסגירה פער בציפיות. 

חזרתי והדגשתי שסיימתי קשר מונוגאמי חונק ואין לי כוונה להיכנס למערכת יחסים בזמן  הקרוב, עמוק בליבי פחדתי. 

עידו הבטיח: 'נתקדם בקצב שלך' אבל המשיך להפציץ בהתכתבויות בכל שעות היממה. 

ביקשתי הפוגה: לפחות בשבתות. ובמוצ"ש מייד התחדשו ההודעות. 
נהניתי לשוחח עם עידו. האינטליגנציה הגבוהה בשילוב ההומור. 

העדינות והפגיעות, החשש מפני דחיה כל אלו נגעו לליבי. 

החידוש הרענן של להתכתב עם זר בכזו קלילות אינטימית היתה מהנה. 

אהבתי את עצמי אתו.  יכולתי מטאפורית להסתובב ערומה תחת השמש . 

החלל בחיי התמלא בהבטחה שהפכה את שגרת יומי לרעננה.  לא ציפיתי שארגיש כך בשנית. 

 הקשבתי לשירי אהבה לעת זריחה. האם יתכן שלא רק שנפטרתי מזוגיות מדכאת אלא גם מצאתי בעצמי כוחות לחלום על זוגיות רעננה וקולחת ?  אלא שאחרי הטעות שעשיתי עם שי, הייתי זהירה.  
בעודי מתלבטת לגבי עידו, וכאילו הריח פרומונים באוויר , הופיע שי על סף דלתי, 

מצהיר שהוא 'מרוסק' מהפרידה ממני ושאני 'אהבת חייו'. 

ביקש את עזרתי  מאחר ששקע בחובות כבדים, חוזה השכירות שלו הסתיים והוא הוצא לחל"ת, 

תוך שהוא מבטיח שזה 'סידור זמני'.                             

  [שלבי ההתגנבות בחזרה למיטת ה'אקסית' שלך מדריך מעשי דפים 7-8.: "בהתחלה שן בסלון. אחר כך, תתלונן על כאבי גב והרבה להיאנח. באופן כללי, עורר רחמים." ].                         

לאחר כחודש, כשיצאתי ממקלחת מהבילה, התנדב לעסות את כפות רגליי. הזיק החשמלי המוכר חלף בינינו. המבצע הושלם בהצלחה. שי חזר לישון במיטתי. ומאז, קשה לי לנשום ואני סובלת מנדודי שינה.

כרגע, זה המצב: במיטתי-  גבר מן העבר שאני לא מצליחה לגרש  ובטלפון- גבר בודד שאני עומדת לפגוע בו עמוקות . 

את ההשראה להזמנת חזית התחרה האדומה העניק לי עידו. מי שנהנה ממנה הוא שי.  
צלצלתי לעידו וביקשתי שנסיים את הקשר.  
***      
איבדתי תקווה שנתגבר על המגפה.