לקלף ולעוף

מקלפת קליפה
ועוד קליפה
עוד מעט אהיה ממש חשופה
עומדת מולך במערומי

החומות יורדות אחת אחת
נופלות נופלות
לאט לאט
חושפת מולך סודותי

הכל בחוץ, הכל חשוף
קצת כמו ליפול, קצת כמו לעוף
וזה נעים, מרגיש לי טוב
וגם עשוי פתאום לכאוב
ואם אמשיך לעוף לגובה?
אם אתרומם לי עוד ועוד?
האם אמשיך לנסוק למעלה?
או שאתחיל ליפול, למעוד?

ההרגשה במרום שמים 
ממלאה לי את הלב
בהתרגשות גדולה, באושר
וגם בפחד מכאב
ומתחשק לי לעלות ולעלות ולשחרר, 
להחזיק בפחד ובאושר יחד, לאפשר, להתמכר

וזה שלי, זה בידי
ובלבי, מחשבותי
וכן בוחרת לעלות
לקפוץ, לצלול ולהיות
כי זה שווה את הסיכון
וזה שווה גם את הפחד
וגם שווה את הידיעה
שלא תמיד נהיה ביחד
ושאולי הלב פגיע
ואולי הוא ישבר
אבל עכשיו הוא די מלא
והוא פועם והוא בוער

אז זה שלי... ומה איתך?
מה אני צריכה ממך?
רק איזו רשת ביטחון
או אם תרצה, אולי מזרון
שאם אפול, אפול בלי פחד
להישבר לרסיסים
ואדע ששם מתחת
מחכים לי ותופסים

ואולי אפגע וכנראה זה יכאב
ויהיה לי קשה ויהיה צער רב
אך אוכל גם לקום ולמצוא את הכוח
בתוך הפגיעות אולי אפילו לשמוח
על מה שהיה, שיהיה, שעכשיו
על כך שאהבתי וכנראה עוד אוהב