הלבד הגדול

זה קצת כמו לטעום את התבשיל באמצע ולתקן לו תיבול,

קורט מלח וכבר זה יותר טעים.

כשמתחיל להיות שוב עצוב וכואב, 

לבד ומסכן וקטן,

מוסיפה לי ציוץ ציפורים וכמה קרני שמש, וזה כבר יותר טעים.