שוק הפשפשים

יום שישי. דוכן בשוק הפשפשים.
היא מסדרת לאט את התכשיטים, יש לה את הזמן שלנו כבר אין.
מסדרת, שיבואו לשאול, לקנות וללכת.

אני שמתעניין בטבעת,
אני שרחוק מהדת.....

היא אומרת - " אתה מזכיר את הבן שלי ",
היא אומרת - " שהשם ישמור אותך, נכנסת ללב שלי ",
היא אומרת - " חכה לעודף, אל תלך עיניים שלי ",
היא אומרת - " בשבת אני לא כאן, אני שומרת שבת נשמה שלי ".
וכל התורה הזאת על רגל אחת, ליד דוכן התכשיטים, בשוק הפשפשים.
וכל הספרים שנכתבו ויכתבו, באישה אחת, בארבעה משפטים.

ואני שרחוק מהדת, מוצא את אמונתי באנשים הפשוטים,
כאלה שבקושי אפשר לשמוע את קולם בכל הרעש שמסביב.

אצל היהודים, היו מלאכים שהם בשר ודם,
הם היו שליחים של בשורה, של עצב ושל שמחה.

כשכבר אין מקום לקדושה, כשאין מקום לתפילה,
תחפשו את הדוכנים האלה, עם התכשיטים הזולים,
ואולי תזכו למילים.....לפגוש מלאכים ולהתנחם בהם לדקה.

ויש עוד דרך לעבור,
בין הדוכנים בשוק החיים,
לגשת, לשאול, לקנות וללכת.

לדעת אמונה.