אני כבר לא נופלת

אני נופלת ונופלת ונפשי שקטה
אני נופלת ונופלת לתוך האדמה
וראש מלא במחשבות לא יוציא אותי מכאן
ולב אבוד בתוך עצמו לא ידע לאן
ואיך בכלל אוכל לצאת כאן מעצמי?
איך אוכל לחלוף מעל ליבי?

רוחות חולפות
ערים נבנות נהרסות
ופתאום קול ציפור קטנה הומה
פני המראַה שקטו
הנהר שב למקומו,
האש הבוערת בי תמיד
שבה לחמם את ליבי,
ואני כבר לא נופל
למדתי לשחות
לפרוש כנפיים ולעוף
גם כשהרוחות נושבות

ושוב שמיים מאפירים
האדמה שוב משנה פניה
כמו אדם שרץ סביב עצמו
רץ ורץ ולא מגיע לשום מקום
אבל אני
אני כבר לא נופל
למדתי לשחות 
לפרוש כנפיים ולעוף
גם כשהרוחות נושבות.

ואני יודעת שהשמיים משתנים
שהמחשבות חולפות כמו זרמים
אני יודעת שלפעמים במערבולת אנחנו נעלמים
אבל אני 
אני כבר לא נופלת
למדתי לשחות
לפרוש כנפיים ולעוף
גם שהרוחות נושבות.