30

"Happy birthday to you! happy birthday to you!" כך הם שרו לו החבורה העליזה שלו, אז כשישב עם שלושת חבריו הטובים ביותר במסעדה איטלקית עדכנית ברחוב בזל וחגג איתם את יום ההולדת ה-30 שלו. כוסות השמפניה הונפו באוויר. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא שתה שמפניה. שמפניה שסימלה כניסה לעשור חדש, שמפניה שסימלה את זה שיש לו עבודה מסודרת, כזאת שהמילה מנהל מופיעה בה כחלק משם התפקיד, עבודה בחברה מסודרת, ממש כמו לחברים שלו ולחברה שלו זאת שרוצה להתחתן איתו אבל עדיין לא יודעת את זה. והיא, הניפה את כוסית השמפניה באוויר, הסתכלה בעיניו בעיניה הכחולות ואיחלה לו מזל טוב. מביטה בו באהבה וגם במעט תשוקה, בכל זאת הם כבר שלוש שנים ביחד. היה זה מבט שיכל ממש לספר את הסיפור של העתיד המשותף שלהם. והסיפור היה כבר די ברור: בית, שניים או שלושה ילדים, אולי באיזה שהוא שלב אחרי שימצו את תל-אביב יעברו לפרדס חנה ביחד ואולי אחרי כמה שנים ייפרדו. הוא ייסע לנסיעה עסקית לחוף המערבי מטעם העבודה ושם באיזה מלון יפגוש מישהי באיזה כנס ויזיין אותה בבדידותו, אח"כ יחזור ויספר ואולי כך זה יסתיים. וכשהביט בה והבין את מה שראה, ידע שהוא לא יכול להיות פה במסעדה הזאת דקה אחת נוספת. לא, באמת. הוא באמת לא יכול להיות פה דקה אחת נוספת. "אני הולך רגע לשירותים, לפדר את האף״ אמר בחיוך והלך לכיוון השירותים ואז כשאף אחד לא הסתכל לכיוונו יצא לכיוון דלת הכניסה ונעלם לרחוב.

הוא התחיל ללכת ברחוב ללא מטרה. כיבה את הטלפון כדי שאף אחד לא יוכל להשיג אותו ופשוט המשיך ללכת, הלך והלך. ובזמן שהלך, חשב כי אולי יחזור עוד עשר דקות מקסימום רבע שעה. תוך כדי הליכה חשב לעצמו "אולי אגיד להם שהרגשתי לא טוב ויצאתי לנשום אוויר, אולי שאני מאוד מתרגש". ובזמן שחשב את המחשבות האלה רגליו המשיכו לקחת אותו רחוק יותר ויותר מאותה המסעדה, מאותם החברים, מאותם החיים, שרק לפני עשרים שלושים דקות נראו כמו החיים שלו ועכשיו נראו כמו סיפור ששמע על מישהו אחר. הלך והלך עד שהתעייף ואז התיישב על ספסל באיזו שדרה.

וכזמן שישב שמע לפתע מוזיקה מהקומה השלישית של הבניין הסמוך. מוזיקה שהזכירה לו סרטים ישנים משנות השישים-שבעים, כאלו שהיה אוהב לצפות בהם כשלמד קולנוע בתיכון. היה לה כח מהפנט למוזיקה ששמע והוא והחליט שהוא יעלה במדרגות כדי להתקרב אליה. מי אלו האנשים האלו שהמוזיקה הזו היא חלק מחייהם? חשב לעצמו, מלא בסקרנות. וככל שהתקרב שמע שיש קולות נוספים של אנשים, צוחקים, שרים מדברים. הוא החליט לעשות, לדפוק בדלת ולהיכנס, גם אם זה יראה מוזר וחריג. אבל כשהגיע לדלת ראה שהיא הייתה מעט פתוחה, מזמינה. אז הוא פשוט נכנס.

אפשר להרגיש ממש לאן הסיפור הזה הולך, נכון? למעשה אתם, מצפים שיקרה משהו כזה בסגנון "רומן אמיתי" שאולי יפגוש מישהי חדשה, אולי הוא יתאהב בדמות אחרת מעולם אחר, כזו שתלמד אותו שיעור על החיים ואולי גם משהו חדש על עצמו. אתם בטח מכירים את זה שאתם מפנטזים על זה שאולי בסיפור הזה יהיה משהו שיכול לקרות גם לכם, שבאיזה שהוא רגע בחייכם יהיה איזה שינוי גדול, שאולי איזו מסיבה חדשה או בחורה חדשה או בחור חדש או עבודה חדשה יוציאו אתכם להרפתקה חדשה כזאת שלא הייתם מגיעים אליה בעצמכם . משהו כזה שאתם מייחלים לו אבל לא יודעים איך.אז די.

כשהוא נכנס לתוך המסיבה שהייתה שם, הוא באמת שכח הכל, שתה ורקד בכל עוצמותיו, שכח את היום הולדת, את החברים, את העבודה. אך ברגע שהפסיק לרקוד הרגיש ששום דבר לא השתנה בעצם מה שברח ממנו כשיצא מהמסעדה הגיע איתו גם למסיבה. זה הדבר הזה הגדול והשחור שאין בו דבר לא צפוי והכל בו ידוע מראש ובלתי ניתן לשינוי. 

כשהתעייף, ישב על הספה בסלון. לידו ישבה מישהי, כשהתחיל לדבר איתה הבין שהיא גרה שתי רחובות ממנו, מנהלת מוצר בחברת אינטרנט, חולמת לעבור עוד כמה שנים לפרדס חנה, אחרי שתבסס את עצמה כמובן, ותיפדה את האופציות שקיבלה בחברה שבה היא עובדת. אולי אז, היא אמרה, תוכל לעשות משהו שהיא באמת אוהבת כמו למשל ללמד יוגה. הוא סיפר לה על התפקיד החדש שקיבל. ועל כך שברח ממסיבת יום ההולדת שלו על החברים שלו שמחכים לו שם. על החברה שלו, מן הסתם, הוא לא אמר מילה. ובזמן שדיבר החלה לצמוח לו זקפה חזקה כזו שלא הייתה לו כבר שנים. לא כי היא הייתה יפה או מושכת או מעניינת או מגרה מכל סיבה שהיא. סתם. הוא לא יכל להסביר לעצמו את הדבר הזה פשוט הזין שלו כנראה היה עם פחות מעצורים ממנו וידע משהו שהוא לא יודע. הוא החליט ללכת עם הזין שלו ונתן לה נשיקה, בהתחלה קטנה אחר כך עם הלשון, והיא נענתה לו. הוא נצמד אליה וכשהיא הרגישה את הזיקפה שלו מתחככת בה הסתכלה לו בעיניים נרתעה קלות ואמרה "אני לא עושה את זה בפעם הראשונה, רק שתדע". הוא המשיך לנשק אותה בתקווה שאולי תשנה את דעתה, אבל היא ידעה מה תרצה לעשות ומה לא.

הלב שלו התחיל לדפוק, אז הוא קם מהספה, ויצא החוצה. ירד במהירות במדרגות והתחיל ללכת. היא יצאה למרפסת וצעקה לו "אתה טיפוס מגעיל רק שתדע לך!" ובאיזשהו מקום הוא ידע שהיא צודקת. למסעדה הוא כבר לא רצה לחזור, היה מאוחר ואף אחד לא חיכה לו שם. אז הוא החליט לחזור הביתה. המשיך ללכת על המדרכה בין עצי הפיקוס והעטלפים, עד שהגיע לשכונה ולבית. פתח את הדלת בשקט בשקט וכשהגיע על קצות אצבעותיו לחדר השינה. נכנס למיטה וראה אותה שוכבת מולו, עיניה פקוחות מביטות בו. "איפה היית?", היא שאלה. "דאגנו לך, פתאום נעלמת..". "ואוו" הוא אמר לה, "כל כך התרגשתי מהאירוע וממך, שלא ידעתי מה לעשות עם כל זה והייתי חייב לצאת ולהירגע מכל האהבה הזאת שפתאום קיבלתי בבת אחת". היא לקחה אותו אליה מחבקת אותו בזרועותיה והצמידה אותו אליה "וואו, אני רואה שגם הוא ממש מתרגש ממני הלילה " ואז, החזיקה את הזין שלו בידיה והכניסה אותו אליה בביטחה, יודעת שהוא שלה. אז כשהיה בתוכה, הרגיש סוף סוף עטוף. כלוא.