עמדתי ליד הפח
עמדתי ליד הפח, מעשן בכל החשק סיגרייה מרירה כשהטלפון צלצל. על הצג הופיעה התמונה של מאראט.
מה הדביל הזה רוצה. חשבתי לעצמי. לא מספיק שאני צריך לסבול אותו בעבודה, עכשיו הוא גם רוצה לחפור לי ביום חופש? עניתי.
"הלו אריק, זה מאראט"
"כן אחי אני יודע , מה הולך?"
"תשמע אחי, אתה זוכר את הזקנה מאתמול ?"
"זקנה, איזה זקנה?" לקח לי רגע
"נו זאת עם העגלה והקמעות בטיילת שקיללה אותנו"
"האאאא חחחח המכשפה המשוגעת, בטח שזוכר. סיפרתי עליה לריבי, בכתה מצחוק. למה מה איתה עכשיו?"
"לא, שום דבר, כאילו. לא שמעתי ממנה אבל. תשמע, כאילו איך אני אגיד את זה..."
"מה? דבר"
"אני מתחיל לחשוב שאולי היא באמת קיללה אותנו. מהרגע שחזרתי הביתה דברים סביבי רק מתקלקלים."
"אוי נו באמת יא גזור, אתה רציני איתי עכשיו?"
"רציני לגמרי אחי, המזגן שלנו לא נדלק, הטלוויזיה העלתה עשן, הראוטר של האינטרנט הלך והיום כשקמתי בבוקר גיליתי שבמהלך הלילה המקרר שבק חיים. אני רציני איתך אחי, בחיים לא קרה לי דבר כזה!"
התפוצצתי מצחוק.
"מאראט יא קרוע, נראה לי שכדאי שתזמין טכנאי חחחחח איזה גזור אתה, סתם זקנה בת זונה. בעיה שלה שהיא עברה במסלול של האופניים. היא וכל הזבל שהיה בעגלה שלה"
"תשמע אריק, אני לא צוחק. זה קרה בדיוק כמו שהיא אמרה ואני חושב שאתה צריך גם להיזהר"
"חכה רגע, ריבי בממתינה"
"לא רגע, תקשיב…"
ניתקתי אותו ועברתי לריבי
"היי כפרה, את לא מאמינה מה מאראט הגזור הזה אמר לי עכשיו..."
"לא מעניין אותי עכשיו מאראט! תקשיב לי. אני תקועה על איילון עכשיו עם האוטו. המנוע התחיל להעלות עשן והטלפון שלי נדפק ולא מטעין. אתה חייב לבוא!"
השיחה התנתקה והתחלתי להריח ריח של משהו נשרף. הפח עלה באש, בגלל מאראט המטומטם הזה לא שמתי לב לסיגריה. הלהבות גברו, ופתאום ברגע אחד כל הספרינקלרים נפתחו ושטפו אותי מכף רגל ועד ראש. הפח כבר לא בער, אפילו הגרביים שלי היו רטובות. הטלפון מת וגם השלט לאוטו. יצאתי החוצה לנסות לתפוס מונית שתסכים להעלות אותי רטוב ותיקח אותי לאיילון לעזור לריבי. כשהגעתי לשם גיליתי שהארנק שלי לא עלי. סאמק.