נמר

נמר

הימים ריקים

וחוזרים על עצמם

אתה מבוית

כמו נמר קרקס זקן בכלוב

יודע שכבר לא תוכל לצוד

או להזדווג או להיות חופשי

בלילה אתה חולם זיכרונות

של נעורים וחופש אינסופיים

ובבוקר קם עצוב לקפה ולסיגריה

יום חדש וריק מתחיל לו שוב

אתה ניזכר בנעורייך

ומסתכל על שירייך הישנים

ויודע בליבך כי זה ניגמר

לא תוכל לחזור לשם

נעורייך תמו ואתה התבגרת

איך תוכל לכתוב יותר?

כשאתה מת בפנים והאש כבתה

והימים ריקים כולם

על מה תכתוב? על מה?

על בדידות? על זקנה?

על אימפוטנטיות?

על חיים בלי טעם ובלי ריח?

על שגרה אפורה ומייאשת

בתוך כלוב כפוי של נורמליות?

הימים ריקים וחלולים

אילו הייתה לך אהבה

אולי היה לך על מה להישען

אילו הייתה לך אמונה

אולי היית יכול להתנחם

כול מה שיש לך

זה מחשב ישן חצי מקולקל וחבוט

לנסות לכתוב עליו משהו

כדי שהיום יהיה קצת פחות ריק

כדי שהנמר שבך

יוכל להימלט לשעה קלה מהכלוב

ולהרגיש שהוא נמר חופשי בטבע

בטרם ייתפס שוב

ויוחזר לכלוב הארור