אני מאחרת היום
אני מאחרת היום
זה המשפט שלי תמיד
וגם כשאני לא מודיעה מראש
אתה יודע.
זאת אני,
אני מאחרת.
זה מה יש.
לרוב נאמר עם קריצה.
אמרת לי באיזה יום
שבמילה איחור יש את המילה חרא
והלכת לעשות כלום.
אני אמרתי לעצמי שיש לך הומור מוזר
ושאני פשוט לא מבינה איך אתה מראה לי אהבה.
אחר כך אפילו לא בכיתי.
זה מה יש.
אתה זוכר איך פעם אחת הגעתי בזמן?
לרגע נראית לי כמו דמות מצויירת
עם עיניים פעורות ופה פעור
ומכנסיים פעורים,
וגם העיניים שלה היו פעורות,
וגם היא עצמה הייתה פעורה,
לגמרי,
אבל לא על אמת.
חובבנית.
ראיתי פעורות ממנה
בפער.
באמת שסתם. תרופה גנרית. טלפון סיני. עציץ זול מפלסטיק שנראה כמו מרחוק חימר.
מילא היה בה משהו,
הייתי מבינה.
אבל היא אחת שבקושי שומעים אותה נושמת,
ואני עשיתי לך תיאטרון.
מקבת
אנטיגונה
אלקטרה
ג'ולייט
(חמש שנים שכנעתי את עצמי שאתה רומיאו, איזה מפגרת)
אבל אף פעם לא שמת לב
כי היית עסוק בכל מה שלא צריך
וכל מה
כל מה
כלמה
כמה
למה -
מה זה כבר משנה.
כל החיים איחרתי בזמן הנכון.
איך העיניים שלך נפתחו, חבל שלא צילמתי.
אני אחרת היום
אין לך מושג
ברור שאין לך
אתה כבר לא תגיע אף פעם לשום מקום בזמן