אדיבות

אני אדיבה. אדיבה מדי כנראה. מתחשבת. למשל, אני תמיד מותחת היטב את השוליים של הניילון הנצמד על המשור הקטן של האריזה, אחרי שאני תולשת חתיכה. שלא יהיה קשה למי שישתמש בו בפעם הבאה. אם אני הולכת על מדרכה צפופה, תמיד אלך מצד ימין, להשאיר מקום למי שבא ממול. אפילו שחוקי התנועה של כלי רכב לא חלים על הולכי רגל. אני יודעת, אבל מצפה שאנשים יאמצו את הכלל הזה. ושיסתכלו לאן שהם הולכים. 

כשמישהו מפגין גסות רוח וכמעט דורס אותי או לא נשאר במסלול שלו אני מתחלחלת. 'פאק יו, פאק יו' אני חושבת, ודבר בפנים שלי לא מסגיר את המחשבה.