שני חדרים והול

אַרְלוֹזוֹרוֹב פִּנַּת אִבְּן גַּבִּירוֹל

בְּדִירַת שְׁנֵי חֲדָרִים וְהוֹל

עָמְדוּ אֲרוֹנוֹת גְּבוֹהִים בְּלִי שָׁמַיִם

חוֹרֵי מַנְעוּלִים פְּעוּרִים כְּעֵינַיִם

נוֹעֲצִים מַבְּטֵי כֶּלֶב שְׁמִירָה

הַמֵּגֵן עַל אוֹצְרוֹת בַּעֲלַת הַדִּירָה.

זִכְרוֹנוֹת יַלְדוּת, בִּדְלֵי אֹשֶׁר וּצְחוֹק

שֶׁקָּשֶׁה לָהּ לִמְסֹר אוֹ פָּשׁוּט סְתָם לִזְרֹק.

מִצְבּוֹר מְאֻבָּק וּמֻכֶּה חִדָּלוֹן

נָטוּעַ עָמֹק בְּתוֹךְ הָאָרוֹן.

וּבַעֲלַת הַנֶּכֶס נִזְכֶּרֶת וּמְסַפֶּרֶת

אֵיךְ בֵּין שְׁנֵי הַחֲדָרִים דֶּלֶת מְקַשֶּׁרֶת

נִפְתְּחָה וְנֶעֶרְכָה מְסִבָּה בְּיוֹם חוֹל,

חֲתֻנָּה מְפֹאֶרֶת בַּדִּירָה עִם הַהוֹל.

שֻׁלְחָנוֹת הֻכְנְסוּ וּמַפּוֹת נִפְרְשׂוּ,

עֶשְׂרוֹת הָאוֹרְחִים שֶׁהֻזְמְנוּ הִתְכַּנְּסוּ

וְהָיָה שֶׁפַע מָקוֹם לְהָכִיל כָּל אוֹהֵב

כִּי כְּשֶׁהַלֵּב שָׂמֵחַ, רִצְפָּה נוֹטָה לְהִתְרַחֵב.

אָז לָחַשְׁתִּי בְּשֶׁקֶט וּבְלִי אֲבָל

אֲהוּבִי, בַּבַּיִת הַזֶּה יֵשׁ מַזָּל.

עָבַרְנוּ לָגוּר בַּדִּירָה הַבְּטוּחָה

בֵּין קִירוֹת מַצְהִיבִים, סְפוּגִים בְּשִׂמְחָה.

וּבְכָל פַּעַם שֶׁחַשְׁתִּי נִסְעֶרֶת אוֹ לְבַד

הָיִיתִי פּוֹתַחַת דֶּלֶת אָרוֹן וּמִיָּד

מִתְמַלֵּאת בְּרֵיחוֹת דְּהוּיִים,

זִכְרוֹנוֹת שֶׁל זָרִים.