שקט

כָּל הַדְּבָרִים הֲכִי תְּקוּעִים בָּעוֹלָם.

כָּל מִי שֶׁהָיִיתִי חֲצִי בֶּנְאָדָם.

מָה אֲנִי עוֹשֶׂה כָּאן בְּזֶה הָעוֹלָם?

מְנַשֵּׁב אֶת הָרוּחַ הַדַּקָּה. עוֹבֵר מְדַבֵּר לְדַבֵּר כְּמוֹ גְּוִיָּה מְהַלֶּכֶת, מְחַכֶּה לְרֶגַע הַנִּכְסָף.

עוֹלֶה מִתּוֹךְ הַשְּׁאוֹל לְתוֹךְ אַרְצֵי הַכָּנָף, כְּמוֹ סוֹלְלָה מַתְמֶדֶת, הַחֵלֶק הָאֲרִי שֶׁל הַסֶּרֶט, מְבַטֵּא מַחֲשַׁכִּים מוֹצִיא לָאוֹר רְסִיסִים דַּקִּים, בְּחִפּוּשׂ אַחַר הַלֶּהָבָה, אַחַר הַנְּשִׁיפָה, אַחֲרֵי פֵּרוּק הַהֶסְבֵּר, אַחֲרֵי הָעוֹלָם הָאַחֵר. הַגָּדֵר נִשְׁבֶּרֶת וְהַסֶּרֶט חַי, אֲנִי עוֹמֵד לְבַד מוּל אִי נִפְרָד בְּתוֹךְ יְרֹקֶת מְהוּלָה פֶּחָם. 

אֲנִי קוֹפֵץ לִי וּבוֹקֵעַ עוֹד שַׁעַר נִסְתָּר, מְבוֹאָה אַחֲרֵי מְבוֹאָה, נֶעֱמַד בְּתוֹךְ הָאוֹר, מוֹצִיא מִתּוֹךְ הָרֶגַע מִבְרָקִים כְּשִׁכּוּר, עוֹלָה לְתוֹךְ נְקֻדַּת הָרִסּוּס הַמְּלֵאָה בְּאוֹר וְעוֹלֶה לְתוֹךְ מְכוֹנַת אֱמֶת דַּקָּה. 

מַהִי הַסּוּפָה? עָזְבוּ אוֹתִי בְּשֶׁקֶט רְשָׁעִים אֲרוּרִים!! צוֹעֵק לְתוֹךְ רְסִיסֵי הַכָּנָף.

כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה צוֹחֵק עָלַי, בְּתוֹךְ מִרְדָּף.

וַאֲנִי חַי בְּתוֹךְ בְּדִיל וְאֵין בִּכְלַל עוֹלָם וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ חָזְרוּ אֶל הַיָּם.