שכחו אותי בזורן שבע
איזה בנאדם מוסח בדעתו היא, השם ישמור. כן, היא שכחה אותי בזורן. זורן שבע. הכוכב. ״הפקחים... וקיבלתי שיחה ולא שמתי...״ לא היה לי כוח לשמוע את התירוצים שלה. גם אם הנשיא של הגלקסיה היה מתקשר אלי לא הייתי שוכח אותה בכוכב המסריח הזה.
אני בכלל לא רציתי לעשות קניות ואם-כבר קניות אז יאללה, תשלחי איזה רובוט. למה לטוס לשוק? לחסוך כמה שקלים? היא יודעת שאני שונא את הצפיפות והמחנק ובכל זאת מבקשת ממני כל פעם. אני אידיוט שאני מסכים.
בסוף כמובן לא מצאנו חניה והיא חיכתה לי באדום-לבן. אמרתי לה שתתן לחללית לפטרל, שנתקתק את זה בחצי שעה ונעוף מפה אבל היא כזה ״לא... זה הרבה דלק וגם שמעתי שיש פה נבדואידים והם יכולים לפרוץ כל קודן...״ איזה שטויות. בסוף אני תקוע פה עם כוסברה ופלפלים.
בקיצור שיקו, אני הולך להשאר כאן. הפגישה שלנו מבוטלת. כן, אני אמצא באיירביאנבי איזה מקום זול להזרק בו. האמת... פאק איט, מקום יקר! או לפחות לא זול... שהיא תבין שכל הזול הזה עולה לנו בסוף ביוקר.
היא תסתדר בלי כוסברה ואני אעשה לימונדה מהלימונים. כוסומו. אני אבלה את השבת הזו בכתיבה. מזל שהבאתי לפטופ.