משאלות וחולצות משובצות
עומדים על הטיילת בזורן סנטרל, בגשר מעל החור השחור. כותבים משאלות על פתקים וזורקים פנימה. את מקשטת את שלך בפרחים, לבבות ונעלי בית מצוירים. אני מבקש שהפועל 9 יביאו לנו אליפות השנה ונשען על המעקה, שותה בירה מפחית. משתעשע ברעיון לזרוק אותה גם, כשאסיים. מעניין אם למישהו יהיה אכפת. מה, זה יותר טוב מאשר לזרוק לפח ושזה יגיע להרי הטינופת על 2. למרות שיש כאלה אומרים שאנחנו לא יודעים מה קורה שם בפנים ועדיף לא להניח הנחות.
מילאתי איזה שאלון בקניון שעבדתי בו, שעמדה בו דייהטסו אינטרסטלאר קטנה ומגניבה. עם טריילר מחובר והכל. הזמינו אותך כאילו להשתתף בהגרלה ואולי לזכות בה. אבל אז הסתבר שהם בסך הכל אספו פרטים בשביל להזמין אנשים להשתתף באחת הפגישות האלה שמנסים למכור לך בהם חבילות טיים שר. רוכשים ביחד עם עוד איזה 10 אנשים דירת נופש באיזה קיבינימט, ואז יש לך זכות עליה למשך איזה חודש מכל שנה. אמרתי להם בטלפון שאנחנו לא מעוניינים, אבל הם אמרו תבואו תבואו, יש מתנות ופרסים. אז באנו. אמרת לי לשמור את הידיים שלי בכיסים ואת הנטייה שלי להגיד כן לכל דבר למיטה שלך. אמרתי סבבה.
הגענו, הקשבנו, האוזניים שלנו כמעט נבלו מרוב זיוני שכל. אבל בסוף סובבנו רולטה, וזכינו בפרס הגדול - נופש של שבועיים במלון בתחנת סנטרל. כששאלתי איך מגיעים לזכות בדייהטסו קיבלתי רק חיוך קטן בחזרה. מה שכן, החיוך הקטן נעלם כשיצאנו משם עם הפרס שלנו ובלי לקנות מהם שום דבר.
מלא פה כמו אני לא יודע מה. כורי אסטרואידים מהחגורה, אנשי צבא מצולקים וזקנים שמסתובבים עם מכונות הנשמה וחרדות ישנות, צוותי נבדואידים שמטפלים ברכבים שנכנסים ויוצאים. כמה זורנים ילידים משומרים בסטאסיס שתלויים באוויר. וכמה כמונו עם חולצות משובצות ופרצופים עייפים של פחות ממאה אלף לשנה.
את אומרת שאת רעבה כבר אז אנחנו הולכים לחפש לנו המבורגר או סושי או בוריטו, מה שנמצא קודם. כשאנחנו הולכים את נותנת לי פתק אחד ששמרת בשבילי, עם נעלי בית מצוירות ופרחים. שמה לי אותו בכיס של החולצה. לא כתוב בו כלום עדיין. תשמור על זה, את אומרת, לכשתהיה לך משאלה שווה. אני אומר סבבה.