כאוס

הַחַיִּים עוֹשִׂים בְּגוּפִי כִּרְצוֹנָם.

הָרַגְלַיִם שֶׁנָּשְׁאוּ אוֹתִי עַד הֲלוֹם,

רְדוּמוֹת, 

אִטִּיּוּת,

מוֹרְדוֹת.

הַיָּדַיִם הַחֲסוֹנוֹת שֶׁהֵנִיפוּ יְלָדִים בְּגָאוֹן,

חַלָּשׁוֹת,

רְפוּיוֹת,

כִּמְעַט מֵתוֹת.

קָרָאתִי גַּם אוֹתָן לְסֵדֶר 

אֲבָל הֵן בְּשֶׁלָּהֶן,

מִזְדַּעֲקוֹת, מִתְקוֹמְמוֹת.

סִימָנִים שֶׁל חֹלִי,

נִצָּנִים שֶׁל זְקֵנָה

הַחַיִּים עוֹשִׂים בִּי כִּרְצוֹנָם,

הַכֹּל מִסְתַּחְרֵר,

מְבֻלְבָּל,

זוֹ לֹא פָּחוֹת מִבְּגִידָה,

אָנַרְכִיָּה שֶׁל הַגּוּף,

תְּהוֹם פְּעוּרָה.