השומה של רבקה

מעשה שהיה כך היה... בוקר בהיר אחד אני מקבל שיחת טלפון מאחת רבקה מביטוח לאומי, יש לך חוב על סך 1400 שקלים נא לשלם מיד לפני שנוציא עיקול על חשבון הבנק שלך. סליחה? מה חוב? איזה חוב? מאיפה צץ חוב פתאום? אני משלם לכם כל השנה ופתאום חוב? למה לא התקשרתם קודם? עיקול? מה נפל עליכם? לא נפל עלינו כלום ועלך לשלם את החוב מיד. אפשר לדעת על מה החוב בדיוק? הפרשי שומה.... שומה? על שום מה? איזו שומה? ודמיינתי בצד השני של הקו רבקה ענקית עם שומה מדולדלת על הלחי השמנה שלה...

מכל מקום, מפה לשם והשומה של רבקה, החלטתי לסור לסניף הביטוח הלאומי בראשון לציון המשעממת, עיר מגורי מפעם פעם ולכתובת שלי בזו העיר הם שלחו את דרישת התשלום למרות שעדכנתי על היותי תל אביבי, העיר השמאלנית, הנאורה, עיר הים הלוהטת והמזוהמת עם עצים שזורקים פירות דביקים על האוטו היפה של אחי.

בקיצור... אני עומד כמו ילד טוב בתור לבידוק הביטחוני בכניסה לביטוח הלאומי, מגיע ברוב התרגשות למאבטח המעוטר בדרגות משונות ונראה כצייד דובים רוסיים בסיביר.... הוא חוטף ממני את התיק כאילו עשיתי לו משהו, מחטט ומחטט, מחטט ומחטט ואני שואל את עצמי למה אני לא צורח עליו כמו שאני מדמיין ורק עומד שם כמו אזרח קטן שבעוד רגע יקבל עוד כפה מהמדינה המזורגגת וייפרד מ1400 שקלים מזורגגים וייתן אותם לפקידה המזורגגת עם השומה המזורגגת...

ואז מוציא הדוב הרוסי מתוך התיק הסתמי שלי סכין חדה מאוד, מחזיק אותה כמו לטאה מתה עם כפפת המנתח שלו שלא קשורה לדרגות המטומטמות שלו ושואל בקול נמוך מעורר קנאה, זה שלך? כן זה שלי צייד דובים מטומטם, של מי זה נראה לך? (רק חשבתי לא אמרתי) כן... שלי, אמר האזרח הקטן והמושפל. ומה זה עושה בתיק שלך? בתיק שלי??? כן בתיק שלך! שאג הדוב... אה זה... צחקקתי כמו אחרון הילדים בכיתה... זה.... תעמוד בבקשה בצד, פקד עלי רב דוב עלוב ומשוגע...איפה? (לא ראיתי שם שום צד...) פה בצד! אה... פה, למה לא אמרת.. אני מבין דובית, יכולת לומר, אין צורך לשאוג עלי...

ובטרם הספקתי להצתודד לצד המצודד ולהרגיש כמו בכיתה ג' כשהמורה הכי יפה בבית הספר שלחה אותי לעמוד בפינה, הופיע איש במדי שוטר על כל המשתמע מכך ושאל אותי במבט חמור סבר ונטול הסבר, הסכין הזאת... היא שלך? לא ידעתי אם אני יותר אדום מהעגבנייה של אייל שני אבל בטח קרוב, עניתי בחיוך המנסה בכל כוח אפשרי לשדר עסקים כרגיל, כן היא שלי... הלך השוטר הנחוש מבלי לומר שלום או תודה והותיר אותי אדמדם ומחכה ומאוד חסר הבנה לפשר העניין של היותי בפינת ביטוח לאומי מבויש ומאוד צריך פיפי...

לא עבר זמן והגיע שוטר מאוד דומה לראשון רק מעט יותר גדול ממנו.. אתה זה עם הסכין?.. אני? אה.. כן.. אה... כלומר.. הלך השוטר הקצת יותר גדול, ושמר בנאמנות על קור הרוח המשטרתי, עזב אותי נטוש וחבול. אחרי שהתסריט הכי פסימי עבר לי בראש במהירות שיא של פחות מדקותיים הגיע שוטר מס' 3, גדול ממדים, החלק השלשי בשלושת הבבושקות, בנות השטן אשר קשרו נגדי קשר וכל הסיפור על הפרשי השומה של רבקה היו מלכודת אכזרית כנגד פושע מסוכן. מפה לשם... הצלחתי לשכנע את הבבושקה שסכיני החד נועדה לחתוך פירות וירקות החביבים עלי מאוד והנה הקופסה, יש כאן תפוח נהדר, תרצה חתיכה? הבבושקה צחקה צחוק גדול ושחררה אותי הישר לזרועותיה של רבקה שנראתה בדיוק אבל בדיוק כפי שדמיינתי כולל שומה צהבהבה הממוקמת בצד הנכון של הלחי. אחרי מסכת עינויים אצל הבבושקות של השב"כ, שום דבר כבר לא יכול להפחיד אותי אפילו לא השומה של המרקיז דה סאד שהתגלה בדמות רבקלה בטטלה. נפרדתי מ 1400 שקלים לטובת המוסד לביטוח הלאומי והודיתי ליקום כולו על חירותי כי רבה.

מוסר השכל: בבואכם למשרד ממשלתי קחו אתכם בתיק נשק קר למקרה ותרגישו צורך לשחוט איזו רבקלה או לפחות להפריש לה את השומה...