חתול ונערה

חָתוֹל וְנַעֲרָה צָעֲדוּ יָחְדָיו, גָּמְעוּ
אֶת הַבְּלוֹקִים הַמֵעָטִים שֶׁגָבְלוּ
בֵּין בֵּיתוֹ לְבֵיתָהּ.
וּבְעוֹד הֵם פּוֹסְעִים בִּמְתִינוּת זֶה לְצַד זוֹ
כִּיבּוּ הַפָּנָסִים עַצְמָם לַדַּעַת.
בְּתוֹךְ הָעֳלָטָה הָכְּבֵדָה, הָאָטוּמָה, אַרְבַּע כָּפּוֹתָיו
הָלֵבָנוֹת הֵאִירוּ לָהּ אֶת הָדֶרֶךְ.
שְׁתֵּי כָּפּוֹתֵיהָּ נְתוּנוֹת בְּמִנְעָלַיִם פִרְחוֹנִיִם,
כֻּתּוֹנֶת רְווּיַת קְמָטִים מְרֻשֶּׁלֶת עַל עוֹרָהּ.
שֵׂעַרָה סָתוּר, פָּרְוָתוֹ מַבְהִיקָה.
הוּא כָּמֵה לִלְטִיפָה מְרַפְרֶפֶת.
הִיא כְּמֵהָה לַחוּשׁ גִרְגּוּר חָטוּף
בְּאֶצְבֵּעוֹתֵיהָּ הָאֲרֻכּוֹת, הָמְגֻּשָּׁמוֹת.

וְאָכֵן, הֵם נֶעֱצָרִים מִפַעַם לְפַעַם
לְהַשְׂבִּיעַ תְּשׁוּקוֹת מֻדְחָקוֹת, דְּחוּיוֹת.
בֵּינָתַיִם חָזַר הֶחָשְׁמָּל לִזְרוֹם בַּחוּטִים מֵעֳלֵיהֵם.
תָּמַה דַּרְכָּם הָמְשֻׁתֶּפֶת. הִגִּיעָה שְׁעָתָם לְהִפָּרֵד.
אִישׁוֹנָיו מִתְרָחַבִים בְּתִמָהוֹן לְמָרְאֵה מַבַּטָהּ הָאַחֲרוֹן,
עָצוּב וְתָשׁוּשׁ. בְּדִכְדּוּךְ עֲלְתָּהּ הָנַעֲרָה בְּחֲדַר הָמַדְרֵגוֹת.

הֶחָתוּל עוֹד מִשְׁתָּהֵה עַל מִפְתָּן בֵּיתָהּ הָהוֹלֵךְ וּמַחֲשִׁיךְ,
יוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁב, כַּרַאוּי לְחָתוּל נֶאֱמָן וּבוֹדֵד.
הֶאַָבָק עוֹלֵה וּמִתָמֵּר כְּתִפְרַחַת לְבָנָה,
עֵת זְנָבוֹ מוּטָח מִצַד אֶל צַד, מִמִרְצֶּפֶת אַחַת לְרֵעוֹתָה,
כִּמְטֻטֶּלֶת לְלֹא שָׁעוֹן.
הוּא מַחֲרִישׁ עֵל מִשְׁמָרְתּוֹ,
מְחַכֶּה.