7 באוקטובר 24 - דהרמסאללה.

ב- 7 באוקטובר 2023 -

יצאתי בפעם הראשונה למרכז טושיטה אשר בהימלאיה,

לתרגל מדיטציה.

יש רגעים בחיים שהמציאות המידית קופאת

אל תוך בועה בזמן.

ובדומה לסרטי מדע בדיוני רק העצמי נע בהילוך איטי,

מתפצל לתמונות המשתקפות מתוך רסיסי קריסטל

שהתנפץ לאלפי נתזים.

באותו הבוקר, שמיים בהירים אויר צח. יצאתי בפעם הראשונה לטושיטה סנטר אשר בדרמקוט בהימלאיה לתרגל מדיטציה.

מרחב התירגול מלא בתיירים מכל העולם. כריות כתומות גדולות סביב במה מרכזית.

אני מתישבת קרוב לדלת. המנחה פותחת את החלונות ומסבירה באנגלית מהו שקט.

אנחנו עוצמים עיניים. לפתע חבורה של קופים ברוח קונדסית מתחילה בכוח לנער עצים וגל של אבק נכנס לחדר.

אני מציצה בעין אחת, הם ממשיכים ומדלגים בחבורה לגג מאלומניום מעלינו קופצים ומשמעים קולות צהלה.

הקהל, ממושמע ממשיך בעיניים עצומות להאזין לשקט.

בחוץ, אני מחפשת את נעלי ההתעמלות השחורות שלי בתוך הר הנעליים.

אני מוצאת שני זוגות נעליים דומות בתמונת מראה.

מה שלי?

אני מתעדת את הרגעים במחשבות ובתמונות, מתוך כוונה להעלות קטע כתוב משעשע, יוצאת לכיוון "הימלאיה" בית קפה קטן בכניסה לטושיטה.

אני מתישבת מזמינה צ'אי מתוק, ומוציאה את הנייד לכתוב את ה'פוסט'.

10 שיחות שלא נענו מסער. זה לא מאפיין אותו.

הוא מתאר לי מזועזע את מה שהוא רואה בטלגרם.

סביב, עולם כמנהגו

תיירים יושבים בשמש,

אדי מכונת קפה,

מוניות, אישה הודית צבעונית,

כלב,פרה, קוף.

כמה ימים אחרי, כשמצאתי את המילים

כתבתי:

יש לי פרבילגיה להיות עצובה,

ואפילו עצובה מאוד.

להזיל את כל גווני הדמעות

להביט ברשע בעיניים.

יש לי פרבילגיה להיות עצובה.

לא מחמיצה סיפור תמונה.

יש לי פרבילגיה להיות עצובה

על אלימות נוראית .

על מוות מיותר של אנשים שחלמו.

להביט היישר בעיניים שטופות מדמעות .

מיישירות מבט ורואות מציאות

ללא כחל ושרק.

יש רשע בעולם

ויש גם יופי בעולם

לפעמים הם גם קרובים ...

ולי?

נותר לראות להביט, מבלי להסיט מבט.

ולהרגיש תודה שזכיתי שתהיה בי

המסוגלות להיות עצובה.

עינבר

דרמקוט, דרמסאללה.

7 באוקטובר 23,

7 באוקטובר 24

+2