שמתי לב

אנשים באים והולכים ,

אבל לא הרבה דברים משתנים ,

חלקם משאירים לי כאב גדול ,

כמו מאובנים שקבורים באדמה שלי ,

הם לא באמת שם , אבל הם שם ,

כל דקה שהרגשתי את עצמי ,

את כל גופי חי ופועם ,

וכל דקה שבה הייתי בשפל גדול ,

אבל עדיין חי ,

לא הרבה דברים משתנים ,

אבל אנשים באים והולכים לי ,

ומשנים אותי ,

אני שוקע יותר ויותר בעצמי ,

אבל משהו תמיד עוצר אותי ,

כמו אהבה ,

רגע לפני שלאף אחד לא אכפת ,

לרגע למישהו אכפת ,

לרגע מניחים את הראש על הכתפיים ,

מביטים רחוק ,

אני יודע שאף אחד לא מבטיח נצח ,

אני סך הכל בן אדם שמנסה לחיות בתוך כל הדבר הזה

שמתי לב