הנעלמים הכואבים

אַף פַּעַם לֹא הֵבַנְתִּי אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁנֶּעֱלָמִים מֵחַיַּי 
אַחֲרֵי שֶׁהִצְהִירוּ שֶׁאֵין בְּכַוָּנָתָם לַחֲזֹר לֶאֱהֹב אוֹתִי
וּבִקְּשׁוּ שֶׁאֲשַׁחְרֵר וְאַמְשִׁיךְ הָלְאָה ,
אַךְ כְּשֶׁזֶּה קָרָה 
וְהַלֵּב שֶׁלִּי הֶחֱלִיט לֹא לְהַשְׁקַע לְדִכָּאוֹן מְיַסֵּר
וּלְהַמְשִׁיךְ לְאָדָם אַחֵר
נִפְגְּעוּ כְּאִלּוּ לֹא בִּקְּשׁוּ זֹאת רַק לִפְנֵי רֶגַע.
וַאֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים הֵם בִּשְׁבִילִי
כֹּל אֵלֶּה שֶׁנֶּעֶלְמוּ.
אַךְ לֹא בְּכַוָּנָתִי לְהַמְשִׁיךְ לְהַרְהֵר
בַּסִּבּוֹת שֶׁבִּגְלָלָן נִפְגְּעוּ הֵם
לַמְרוֹת שֶׁבִּקְּשׁוּ
שֶׁאָנִיחַ לָהֶם
וְאַמְשִׁיךְ.
אֵין סִבָּה שֶׁאַרְגִּישׁ שֶׁדָּבָר פָּסוּל עָשִׂיתִי
כִּי אֶת כְּאֵבֵי כָּאַבְתִּי
וְעָבַר 
וְהִמְשַׁכְתִּי.