נופלת

היא צוללת עמוק, אל בור ללא תכלית,
עוד עונה חלפה והזמן עומד מלכת.
מחליקה לה לאט, עוד מעט היא תחליט
בין אינספור העלים ששרדו בשלכת.

מביטה לצדדים, זהו בור ללא גבול,
את סופו לא תדע, לא תראה גם הפעם.
היא לרגע עוצרת מול פרח נבול,
ממשיכה לחפש בליבה את הטעם.

כך לבד היא נופלת, אין עוד איש בסביבה
הבורות מלאים בנופלים יחידים.
לא תמצא את הנחת בתוך התיבה,
ושנתה הטרופה מלאה נדודים.

אך רגע לפני שאיבדה כל תקווה,
מושיטה את ידה היא לחברים.
מביטה בעבר ובראשה מחשבה,
כמה עוד אפשר לראות שידורים חוזרים?