רוצה למות

הפעם הראשונה שהיא רצתה למות לא הייתה כל כך מפחידה כמו הפעמים הבאות. זאת אומרת שהיא רוצה למות כל כך הרבה זמן שזה כבר מפחיד זה שזה לא קורה. בפעם הראשונה, היא חזרה מבית הספר, ביום האחרון ללימודים של כיתה ג', נשכבה על השטיח בסלון ורצתה למות. כשאמא שאלה אותה מה היא עושה היא ענתה לה שהיא מחכה שהמוות יבוא. אמא התעלמה והלכה להכין קוסקוס לארוחת צהריים. כשהקוסקוס היה מוכן היא החליטה שהיא יכולה להמשיך למות אחרי האוכל, וקמה והלכה לאכול. כל העניין היה ממש קל ורגיל.

היום זה כבר לא ככה. היום זה הרבה יותר מפחיד. בכל פעם שהיא נשכבת על השטיח בסלון היא מפחדת שהבת שלה, תכנס ותשאל אותה למה היא מנסה למות עוד פעם. הבת שלה, בת תשע ומאוד לא אוהבת לראות את אמא שלה על השטיח. כמה ימים אחרי שהיא נולדה הן שכבו יחד על השטיח. היא ניסתה למות כרגיל והבת שלה, בת כמה ימים, ניסתה לחיות. כלומר היא נרדמה לידה על השטיח והדבר הראשון שעבר לה בראש זה שהתינוקת הזאת, שזה עתה נולדה, יותר מוכשרת ממנה ויודעת למות יותר טוב מאמא שלה.

הבת שלה חזרה מבית ספר ובאמת שאלה אותה למה היא מנסה עוד פעם למות. לא הייתה לה תשובה. אף פעם לא הייתה לה תשובה לשאלה הזאת. אף פעם לא קרה שום דבר. שום דבר לא היה רע במיוחד או מתסכל במיוחד. היא פשוט רוצה למות. למה לא בעצם? הבת שלה התבוננה בה רגע קצר, הנידה בראשה מצד לצד, צילמה אותה ושלחה את התמונה לחברות שלה מהכיתה. אחר כך נבלעה בתוך שיחות הוואטסאפ הבלתי נגמרות. היא קמה מהשטיח והלכה להכין לבת שלה קוסקוס לארוחת צהריים. אולי מחר זה כן יקרה. אבל הפחד, הפחד הזה, שאולי שוב זה לא.