בתוך הכדור

החדר היה אפוף אורות. במרכזו עמד זקוף עץ גבוה, מעוטר בהמון כדורים בגדלים שונים. הם לבשו צבעים – אדום, כחול, סגול, ירוק, צהוב – והביטו עליי. יכולתי לראות את עצמי בכל כדור וכדור, כאילו יש לי אין-ספור תאומות זהות. הרמתי את ידי, ואחיותיי הרימו גם את ידיהן, מנופפות לי לשלום ומחייכות. מאחוריהן דלקו כמה נרות, הלהיטו את החלל, הבעירו את ראשיהן עד שהן נעלמו. נשארתי רק אני. לתוך הכדור נכנסו גבר ואישה. הוא – נמוך קומה, נושא על ראשו רעמה מתולתלת-חומה. הבלורית שעל מצחו כיסתה מעט את עיניו הגדולות והכהות. שפתיו היו אדמדמות, ופיו פלט את אחרון העשן מהסיגר העבה שהיה תלוי בין אצבעותיו. הוא פשט את מעילו מעליו וזרק אותו על הספה המתקלפת. היא הביטה בו בעיניה הבהירות ולא אמרה דבר. רק הרימה אחריו ותלתה על הקולב. כפופה – הסירה ממנה את נעלי העקב שהכאיבו לה כל-כך, והביטה על כפות רגליה. באחורי הרגל השתפשף העור לגמרי והבשר נחשף. זווית העין התלחלחה והיא מיהרה לנופף על העין בכף היד שהשחור לא ייזל. מאחוריה, הוא כבר שכב על הספה. רגליו, האחת על השנייה, היו מונחות על שולחן האוכל הקטן. עיניו היו מרותקות על "גלגל המזל", ששודר בתוך הקופסה השחורה. הגלגל נע בתוך אישוניו וחלף במהירות, כמו עונות השנה, כמו הערב הזה, כמו כל ערב אחר. לפתע, הוא הרים את קולו – "תביאי לי את הבירה מהמקרר!", והרים את ידו, מעגל את כף ידו לתנוחה המתאימה לתפוס את הבקבוק ברגע שיוגש. היא לא אמרה דבר, והלכה לכיוון המטבח. לאחר כמה רגעים, חזרה עם בקבוק הבירה שביקש והניחה אותו בתוך ידו. היא הביטה בו ולא הנידה עפעף, עומדת במקומה כמו פסל. הוא סיים לשתות את כל הבקבוק, מסר לה, מצווה – "לכי תביאי לי עוד אחד", ופרץ בצחוק מדבריו של המנחה. היא לא עשתה דבר, רק המשיכה לעמוד וחיכתה. חיכתה. חיכתה עד שפצתה את פיה – "אסור לך לשתות יותר מידי". הוא הפסיק לצחוק, וסובב את ראשו אליה. השפתיים האדמדמות נפערו מעט ופלטו גיחוך קל – "מה אמרת עכשיו?". פניה הסמיקו והיה אפשר לשמוע את בליעת שארית הרוק שנותרה בפיה. "הרופא אמר.." – היא החלה לדבר בשקט כשפניה רכונים. הוא הוריד את שתי רגליו על הרצפה, ותמך בעצמו בשתי זרועותיו בעת שהרים עצמו מהספה, מתייצב מולה. היא צפתה בו מחליף צורה - מצחו נהיה נוקשה, גבותיו התאחדו, עיניו הכהות הפכו להיות כהות אף יותר, התהדקו ולא מצמצו, בהו בה, אפו התנפח, שפתיו נאטמו וידו הורמה באיטיות. היא ידעה מה עומד לקרות, עצמה את עיניה בחוזקה וחיכתה. חיכתה. חיכתה. אצבעותיו נצמדו האחת לשנייה כמו חיילים רוסים. הוא הניף את ידו אחורנית, התכונן, ובין רגע שחרר אותה על לחייה. ראשה הועף לצד והיא לא אמרה דבר. בתוך הכדור, סגרתי את עיניי, אטמתי את אוזניי וצעקתי. צעקתי. צעקתי, אבל אף אחד לא שמע.