בורות בדרך

הלב שלי נודד ברגע

לאיזו ארץ רחוקה.

על כרכרה שחוקה, חורקת,

בורח אל אותה שתיקה,

מדוייקת, מנקה.

חולף על פני עוד רגע

טהור מזיכרונות.

כאב; תפילה; כבר לא טורח

להבחין בין התמונות.

כבר לא נראות כל כך שונות.

הראש שלי נודד ברגע

למחשבות על עזיבה.

כי פה אני כבר לא מוצא מנוח,

כבר לא מוצא קרבה.

האהבה לא אהבה.

עובר מבור לבור ללא תכלית

ברורה, ללא תחתית או דופן.

שנים נלחם ביצרים תמוהים,

נכשל בלפענח את הצופן.

נופל שוב באותו האופן,

אל אותן הטעויות,

אותם בורות קטנים בדרך.

אם רק יכולתי לשנות;

לחיות חיים, ולא בערך.

הלב שלי נודד ברגע

לאיזו ארץ רחוקה.

אולי עכשיו כשמשתנה הרקע,

תתאפשר גם הפריקה.

עוד הדרך ארוכה.

הראש אז יתרוקן מרעש,

לא יעלה יותר עשן.

והדמעות תוסיפנה רדת,

שוב הצער לא יכבוש אותן.

שוב הצער לא יכבוש אותן.

ואת אותן הטעויות,

אותם בורות קטנים בדרך,

אם רק יכולתי לשנות;

לחיות חיים, ולא בערך;

אולי הייתי מפרק הכל,

מתחיל הכל מהתחלה.

אולי הייתי אז יכול לראות

את התמונה המלאה.

מכל הפעמים בהן עצרתי את עצמי

מלהרגיש חי;

מכל הפעמים בהן אנסתי את עצמי

לא להגיד די;

לא למדתי יותר מדי.