צָיֵיר איש בודד וחתול

צָיֵיר אִישׁ בודד,
כבד פנים רחב כתפיים
כחול מבט וכבד עפעפיים,
עמֵל במפעל איש קְשֶׁה יום
בלילות לבדו קשה לו לחלום,
מתבונן אל הקיר לאה וחלול,
ואומר לעצמו: לו היה לי חתול.

עכשיו צייר לו חתול,
כזה מהרחוב,
שרירי מצולק וגאה
מבטו קשוח נחוש ותכול,
כזה שעבר כבר
כמעט את הכֹּל.

עכשיו הנח להם
שותקים
לנוח על הבד,
זה ליד זה
נוגעים בלי משים,
מתעלמים בלאות
ממשא החיים
ומקהל הצופים.

עד שילד יחלוף שם
ויֹאמר בפנים שׂוחקים
"אימא תיראי -
אחווה של דְפוּקִים".

נכתב על-ידי
דודו פלמה
הדף נקרא 148 פעמים
אהבתי חיבבתי
2 תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי