התאונה - חלק א'

ברגעים למעלה אני זוכר שחשבתי שכל עולמי מתהפך בדרך להשמדה והשלב האחרון בדרכו להסתיים.

לא ראיתי את האמור בסרטים, לא הבחנתי במרוצת חיי בהבזק אור שמיימי, רק חשבתי על הבעת פניו של הילד שרץ לכביש אחרי כדור המשחקים בחיוך ואושר עילאי ותם.

הבעת פניו השתנתה פתאומית לנוכח המפלצת שבמסלול התנגשות ישיר איתו, הוא הפך לבן חסר אונים המשווע להינצל אך פשוט משותק מפחד ואימה על חייו.

חשבתי האם הוא בסדר, האם הוא יהיה בסדר.

וזה מילא אותי באותם רגעים, מילא אותי באהבה ותחושות חזקות של אושר הבנתי שמהי אכפתיות הבנתי מה זה להיות אנושי והבנתי שאולי הקרבתי את חיי עבור אותו ילדון.

מהלומה מטורפת הגיעה אחרי צניחה למטה של המכונית,

אני זוכר את הרעש החזק וקול המתכת המתנפצת ואז פשוט עצמתי עיניים, 

איני זוכר מה קרה, איני זוכר באיזה מימד הייתי,

אך ברגע שנפקחו עיניי הכל חזר אליי.

ריח הדלק החזירני מן המסע אל השמיים, ניצוצות האש שבחוץ נתנו לי כוחות להיחלץ מן הרכב.

איני יודע איך היו לי כוחות באותו רגע, הרגשתי שאין שום דבר אחר כרגע

חוץ מעוצמה טהורה שבוערת בתוכי.

והצלחתי להיחלץ מן הרכב ממש לפני שעלה בלהבות

נשימה אחת עמוקה אחרי כל הדבר הזה והבנתי שהסיפור לא נגמר, רצתי אל הכביש לחפש את הילדון והכדור, 

דמיינתי אותו ממשיך לשחק עם חבריו

במגרש הסמוך וצוחק עד השמיים 

אך כשהגעתי אליו הוא ישב על המדרכה והכדור איננו,

פניו היו אדומות ועליהן שאריות של דמעות

וכל גופו מכונס פנימה.

אמרתי לו שלום לך מתוק איך קוראים לך שאלתי אותו,

בשבירת השתיקה הרועמת קול קטן ושבור יצא מפיו, 

"ג'ון" 

חייכתי אליו ואמרתי לו, שלום לך ג'ון.

אני דני אני רוצה שתקום ותיתן לי חיבוק כי נראה לי שלא יזיק לך אחד. 

עינינו נפגשו ודמעות החלו לגלוש על פנינו

וג'ון שינס מותניים וקפץ מן הקרקע וחיבק אותי בחוזקה.

החזקתי אותו חזק ופרקנו את עול המקרה שקרה ממש לפני דקות,

היחידים שהיו שם יחד גם יצאו משם יחד.

הבטחתי לו שאקנה לו כדור חדש שיוכל לשחק

והלכנו להתקשר לאימו ולכוחות ההצלה.

ברגע שהאמבולנס הגיח מן האופק ונעצר מולנו,

נעצרה נשימתי ונפלתי אל הקרקע.

הכוחות שניתנו לי מן היקום שחילצו אותי מן התופת חזרו חזרה אל היקום

ואני המשכתי במסע למעלה.