במחלקת א.א.ש

"שלום כאן זה מחלקת א.א.ש?"

"לאן ?"

"לרותי ברדוגו לראיון עבודה"

"אההה. רותי ,זה קומה 3. התפתחות אישית . איך שאתה יוצא מהמעלית אתה עולה בעליה בזמן שאתה עולה לכיוון הפסגה איך שתגיע לקצה תראה ירידה שמובילה למסדרון שחושך בקצהו , בדיוק אז תיכנס בדלת הימנית, זה החדר של רותי"

"תודה..אמרת ירידה עם חושך בקצה?"

"אין בעד מה , אתה נראה לי קצת מבולבל , אתה פעם ראשונה פה ?"

"כן, ממש עכשיו סיימתי לימודים ואיך שנפתחה ההזדמנות ופתחתם משרה, חשבתי שבמקום להתלבט אני פשוט אנסה את מזלי, הזדמנות של פעם בחיים..אז למרות שאני רק בתחילת דרכי שווה לנסות והחלטתי לשלוח קורות חיים, הבנתי שהתנאים מעולים כמו של עובדי מדינה ומחלקת א.א.ש היא משהו שדיברו עליו רבות אצלי בתואר.. בעיקר על תנאי התעסוקה הנוחים ועל זה שיש אין סוף עבודה."

"עבודה לא חסרה פה חביבי, לגבי התנאים אני לא יודע להגיד מדובר בעניין אישי ..אבל אני אגיד לך משהו אבל אובדן ושכול לא חסר אף פעם לאף אחד אז כנראה שתמיד תהיה בזה עבודה"

"זהו זה מה ששמעתי לגבי התנאים אז… רגע מה אמרת לגבי אבל אובדן ושכול ?"

"יש בזה המון עבודה, אז אין לך למה לדאוג בהקשר של פרנוסה , נו אתה יודע, דינרוס, דולרים, מזומנים..אפשר גם בביט או בפייבוקס."

"לא הבנתי איך זה קשור"

"אני באמת רואה שכרגע סיימת תואר, זה אתה ששלחת קורות חיים למחלקת א.א.ש ..נו אבל אובדן ושכול. לא סיפרו לכם בתואר מה זה אומר ?"

"לא רק אמרו א.א.ש אבל אני בכלל עובד עם ילדים , לא חשבתי שעל כך מדובר. נראה לי שכדאי שאלך חבל על הזמן שלי ושלכם. "

"רגע! מה אתה הולך כל כך מהר..יש לנו המון עבודה גם עם ילדים וגם עם ילדות באופן כללי ..אתה יודע מה בוא אני אעשה לך סיור קצר פה , שלא תתחרט אחר כך, תנאים כאלו לא תמצא בשום מקום. חיים, נשמה בוא תחליף אותי כאן בעמדה יש פה איזה טירון שאני עושה לו סיבוב..הנה כנס למעלית - איפה תרצה להתחיל ? יש לנו כמה מחלקות עיקריות ששווה לך לעשות בהן סיבוב קצר. אהבות , הורות , ילדות , קריירה, הגיל השלישי, משפחה."

"זה הכל נשמע כמו דברים טובים , קשה לבחור"

"אצלנו במחלקה אומרים ככל שזה יותר טוב ככה זה גם יכול להיות יותר רע וככל שזה יותר רע אז למחלקת א.א.ש יש עבודה. פרנוסה , דינרוס, נו אתה מבין למה אני מתכוון"

"אתה יודע מה אני אתחיל בהורות, רק לא מזמן התארסתי אז אולי זה דווקא משהו שאני ארצה לעשות..לעבוד עם הורים צעירים ולעזור להם עם ההורות שלהם"

"אם זה מה שאתה רוצה..אפשר לגשת ישר למשחקייה לכאן הרבה מגיעים בתחנה הראשונה..פה בדלת הימנית"

"אבל המשחקיה ריקה..אין פה אף אחד, רק זוג אחד מאוהב שמשחק עם ילד שנראה שמח ומאושר"

"נו ברור ..אם היא הייתה מלאה נראה לך שהייתה לנו עבודה ? תראה בכל מחלקה יש חדר ראשי שבו אנחנו ממחישים מה היה יכול להיות ,אנחנו קוראים לו חדר ה.ה"

"ה.ה ?"  

"הזדמנות המוחמצת. זה הדבר שמתאבלים עליו. אתה לא תאמין כמה עבודה יש בעניין הזה. מה שאתה רואה כרגע זו ההמחשה לזוג שנמצא שם בחדר הימני ומספר לעובד א.א.ש מה חשבו שיקרה ומה קרה בפועל"

"מה קרה ?"

"אתה חתום על סיווג בטחוני ?"

"עדיין לא"

"אז עזוב ...בוא לא נכנס לדקויות רק נגיד שכרגע אני לא יכול לספר לך בדיוק אבל מה שקורא בחדר ה.ה זה משהו שאף פעם לא יקרה להם ובזה עובדי א.א.ש מטפלים כרגע."

"דרך אגב, החדשים תמיד נלחצים ממוות בטח כשמדובר בילדים אבל אין לך מה לחשוש. לא תמיד אנחנו מדברים פה על אירועי ש. ברוב המקרים זה סתם החמצת הזדמנות שגרתית..למשל האבא היה בעבודה מאומצת במשך 15 שנים ועכשיו נזכר שיש לו ילדים רק שעכשיו הם לא סופרים אותו ובגיל 15 כבר אי אפשר לעשות להם אמבטיות ולקרוא סיפור לפני השינה..אבוד ! או האמא שרצתה באובססיביות שיהיו תלמידים מצטיינים ועכשיו היא לא מבינה למה שכשהיא חולה אף אחד לא בא לבקר. כאלו דברים ויש כל כך הרבה מאלו שאפילו סטודנטים בהתמחות לא מספיקים למלא את הביקוש"

"ואלו אירועים מספיק חשובים לא.א.ש ?"

"אתה יודע אם היינו מחכים רק לאירועים גדולים כמו אירועי ש. לא הייתה יותר מיד עבודה - אבל דווקא הקטנים, הבלתי נתפסים בזמן אמת, המזדחלים אלו שעוברים מתחת לרדאר במשך שנים, זה מה שמשגע את כולם ושם יש לנו הכי הרבה עבודה לעשות..כי אם יש משהו שאנחנו לא יכולים לעשות כאן במחלקה זה להחזיר את הזמן לאחור. במחלקת הנדסה עובדים על זה כבר שנים..אבל נאדה..אפילו לא קרוב. נעבור למחלקת יחסים רומנטיים?"