״אני בארץ ילדה״

נסעתי בכביש מהיר כשהתקשרת.

זה היה יום שלישי לפני חודש בדיוק.

מזל שהשעה הייתה ארבע לפנות בוקר והכביש היה ריק , כי יכול להיות שהזזתי את ההגה קצת יותר ממה שתכננתי ועברתיכמה נתיבים לא רצויים ובכל זאת הצלחתי לייצב את הרכב,

אותי קצת פחות.

ניסיתי לחשוב על סיבה לזה שהמספר טלפון שלך על הצג , בלי שם כמובן , רק מספר שאני זוכרת בעל פה.

ולא הצלחתי לחשוב על כלום , אולי כי הראש דמיין כבר לבד אסונות גדולים ובלי ששמתי לב השיחה נותקה והצג התמלא שוב במספר טלפון שכל כך רציתי לשכוח.

עצרתי בצד

נושמת , נושפת

ועונה.

״הלו?״ שמעתי אותו אומר אחרי חמישה חודשים

״את שם?״ שאל אחרי דקה של שתיקה.

״כן״ עניתי חנוקה , מדליקה את המזגן על חימום ועוצמת עיניים.

״אני , אני בארץ״

גיחחתי לעצמי , איפה השנה שהוא דיבר עליה?

״אני צריכה ללכת , אני חייבת לנתק״ הפעם אני שברתי את השתיקה שיצרתי

״אני בארץ ילדה״ הוא אמר שוב ולא ידע שאני כבר לא ילדה , מי האמין מה חמישה חודשים יכולים לעשות.

״אני צריכה ללכת״ ניתקתי את השיחה והמשכתי לנסוע , זורקת את הטלפון לכיסא שהוא היה יושב עליו כשהטלפון מצלצלשוב.

ורק אני לא מבינה

איך חודש עבר מהשיחה

ואותו מספר טלפון מופיע שוב על הצג

והפעם , עובר ישר לממתינה.