עוף חול

הסיפור שלי הוא גם הסיפור של העם הזה, שחלקו אולי היה דווקא מעדיף שאיעלם מן העולם.

אחחח, אני והעט הזאת, המושחזת מדי לפעמים... קשה איתי, אני יודעת. אבל אני לא מוותרת על זכויות האדם שלי בכזאת קלות.


אני לא יודעת מה שמעתם, אם בכלל, (שהרי הסיפור שלי סופר כבר כמעט מכל זווית אפשרית, פרט לזו שלי) אבל הסיפור שלי יכול להיות עצוב, או מצחיק, מעורר השראה או מייאש. משעמם הוא לא. (יש קללה כזאת בפולנית "שיהיו לך חיים מעניינים...").

הסיפור שלי הוא הסיפור של כל עוף חול.


כמו תמונת הסיום בסלמנדרה של ק.צטניק, השוברת את המיתוס הסיזיפי – אותו עולם ומלואו הגלום בשלד החפץ חיים, הלא מוותר, המוצא תכלית מתוך הכרח קיומי ולאו דווקא מתוך איזה רעיון פילוסופי נעלה.


יקיריי, אף אחד לא יקבור אותי טרם זמני. לא מילולית ולא ציורית. יש לי פה עוד הרבה עבודה, על האדמה הזאת, הספוגה בדם אדם.


אני לא שורדת. אני חיה.

אני לא חושבת שהעולם חייב לי משהו, ולכן כשאני נופלת אני גם קמה.

אני לא רוצה להיות במקום בו אני מרגישה לא רצויה אבל היי, חשוב לי מאוד להרגיש רצויה בביתי. וזה הבית שלי, מה לעשות.

אני צבר קוצני ומעצבן, מתוק ועסיסי מבפנים, אבל לא בא לכם להיתקל לי בקוצים, כי אני עקשנית רצח כשאני יודעת מה אני רוצה. והיו לי באמת מספיק שנים לחשוב על זה.

אני יודעת בדיוק מה אני רוצה, ואני משיגה את זה בכל יום שעובר.


תבכו, תצחקו, תתעלמו, תאמינו, או תתיאשו - זה לא משנה את עצם מהותי, את הסיבה שלשמה הגעתי לעולם הזה מלכתחילה. את מי שאני. את מה שאני.

פגומה כמו כולם, אבל מתמודדת עם זה בדרכי. ובדרכי בלבד.

הקשבתי ליותר מדי אחיתופלים בחיי. תבינו, זה כבר לא עובד. זה נעשה נדוש והפסיק לעניין אותי.


יש לי נר פנימי שימשיך לדלוק, גם כשהקליפה שלי תכבה. יש בי משהו נצחי.

אני לא מיוחדת בכלל

אבל

אני הכי מיוחדת בעולם.


וכן, ליקקתי את המיץ של הזבל, כשהתבריינו אליי וכאב לי מכדי לראות את כל מה שבניתי נהרס. אבל זה היה בעבר.

אני נוטפת שפע של דם יזע ודמעות, בכל פעם מחדש, בשביל הזכות להיות אדם, קודם כל בעיני עצמי.


מסקנות:

הבית השלישי לא נמצא בירושלים. לא פיזית, בכל אופן.

אותו משיח, שאנשים מחכים ל... ביאתו דווקא, (ביאה = שפיך. רק כדי לסבר את האוזן) אינו אדם, אלא פוטנציאל הגלום בכל אחת ואחד. גאולה היא תהליך, שאדם בונה בעצמו, בעבודת נמלים, תוך כדי חיים. כל החיים.


יציאת מצרים לא הייתה במתנה.


נכתב על-ידי
ליאור רשף
כותבת, מגיהה ועורכת לשון.
הדף נקרא 35 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי