ספור מתחת לפנס

התחזוקן

הכרתי אותו לפני מספר שנים מועט בביתנו ,שכן דהוי משהו, שיער מדובלל, סנטר נפול ופה פעור כמוכן לומר משהו.

בבקר השכם בלכתי לחדר כושר כבר נתקלתי בו בגינת ביתנו המשותף ומה רואות עיניי? השכן צ' הולך ומלקט מפינה לפינה שאריות של פסולת למיניה: אריזות של קופסאות סיגריות, פתקיות וחשבוניות נייר, מיני קרטונים ושאריות מזון לסוגיו. אינו בוחל בדבר. ללא כפפות עובר שוב ושוב. בחוזרי הביתה עיני רואות, אף את אשתו, שהצטרפה אליו ועוסקת כמוהו במלאכה/  תהיתי, מה ממריץ את הזוג שלפניי לעסוק בעיסוקם תוך כך חשבתי, שאני עצמי בוודאות לא הייתי פועלת כמותם. האם זמנם כה פנוי? הזוהי העדפתם בחייהם? לא הבנתי כלל. למחרת ואף ביום שאחריו וכך בחודש ובשנה אחריהם התמדתם לא פסקה!                                                                             בהדרגה עם השנים תעסוקתם הלכה ותפסה יותר נפח: בקר אחד ראיתי אותו עומד על כיסא ואשתו לופתת את רגליו שלא יפול והוא עובר מעמדה לעמדה ומחליף מנורות. גם שמעתי אותו מתפאר לפני יו"ר ועד הבית "יש לי חבר מהצבא ,אני עושה אתו קומבינה, הוא נותן לי מנורות טובות ואני מחזיר לי באבוקדו מהמשק של הבן שלנו" שיתף בסיפוק עצמי. אחר עבר לטפל בברזים דולפים. לאחרונה התקין מצלמות מעקב אחר" פושעים"- דיירים שמבצעים עבירות הנוגעות לתחזוקה. הוא רשם ביוזמתו במודעה של הוועד "נא לסגור את הדלת האחורית וכן לא לשים אשפה ליד כניסת הבית, המצלמה רואה הכול"                                                                        בינתיים הגדיל הזוג עשות אף קבע בית דין קט לעבריינים והבחין בין מועדים ל"קלים" ובהתאם לכך פסק עונשים כספיים למען יראו וייראו.                       אט אט התמלאה קופת הבניין לתפארת וועד הבית יכול היה להרשות לעצמו לבזבז על מסיבות בחגים למען דייריו, אפילו הזמנת אומן אורח ידוען. לנו זה כלל לא נגע פרט להיותנו נהנים מהתוצאות של עמלם.

י' שהיה היו"ר של הבניין דרש דיוחים מ-צ' . הוא חש שמרותו בבניין פוקעת והעברה לידי צ' ורעייתו. אט אט החל לא לשתף פעולה עמו, זה עיצבן אותו בלי לנמק לעצמו מדוע. הן צ' עשה הכול מעומק לבו ובכוונה אמיתית, ומה היה אכפת לו כלל שזה בידיו? הוא דרש מ-צ' פירוט בכתב על הקנסות, כדי להשיב לעצמו את השליטה  במצב..          היו"ר זימן את בני הזוג האמור לעיל לחקירה בכליו הדלים אך תוך קיום אווירה מאיימת.: "צ' אתה מוכן לומר לי למה קנסת את י' ?אני לא ראיתי במצלמה שפשע במשהו והנה אמרת לו שהוא חיבל בנורה שבכניסה, הגזמת!" "מצטער, אתה צריך להאמין לי" אמר צ' "שאני פועל אך ורק למען  טובת הבניין וחבל שאתה לא מעריך את מאמציי והשתדלותי, כל הדיירים יעמדו לצדי, אני אוכיח לך, וי' עושה את עצמו כאילו כלום, בגלל הפנים התמימות שלו, אתה מאמין לו ולא לי אחרי כל השנים שאני משקיע בבניין ?"                                   הוויכוח היה נמשך עד סוף הדורות וקשה היה להכריע. בסופו של המקרה, דיירי הבניין נאלצו לקבל את מרותו של צ ' כי ידעו שבלעדיו הבניין ידרדר ללא הכר וייראה כמו בסלמס.. י' הזך התמים שילם את הקנס בחציו, כי לא הוכחה במובהק אשמתו כפי שצ' טען.. י' חש גאווה באותה שעה כמו יצא וידו על העליונה.                                  שנה אחרי האירוע, העניקה עיריית המקום פרס לבניין המטופח והמתוחזק של העיר כולה על הבניין נתלה מעין כתר של הזוכה המאושר, באו צלמים של עיתונות למיניה, באו חשובים רבים- האזכור היה נרחב. על פניו של צ' נסוך היה חיוך רחב שלא נראה כמותו על פני אדם חי אפרורי שכמותו בין תושבי העיר. "היה שווה לריב אתי?" גיחך כלפי היו"ר של הוועד "תראה לאיזה כבוד זכינו" התפאר. למחרת כבר ראיתי את בנו הבחור הכלומניק חסר המקצוע והמראה הדוחה מעשב את גינתנו ומלקט שיירי לכלוך במרץ עז ומחודש ביתר שאת לפני אביו מולידו.