העקרב והטלפון

באישון לילה התעורר העקרב. עקרב צהוב גדול ומלא ארס היה זה. שואף נקם ורוחש שאיפות גדלות להרוג. ולא להסתפק בדקירה מכאיבה גרידא. לאורך הכתלים התרוצץ עוקצו מלא ארס ותודעתו מלאת השנאה פועמת והולמת. ואני על המזרן הפרוש על הרצפה בבית סבתי התעוררתי ומוחי קולט זרותו מלאת השטנה. הדלקתי את האור וקראתי לעזרה. נשות המשפחה התעוררו מודאגות והדליקו גם הן אורות בחדרים. אז נחשף השרץ שהתרוצץ בסלון ומייד קראה סבתי לאושר השכן. אושר צעיר בשנות העשרים לחייו, בנה של פיבי השכנה, נמוך ומוצק מבנה הגיע ונאבק בעקרב בעזרת מגב ויעה.

מרותקות שמנו לב, שהעקרב הפצוע והמיואש הפנה את עוקצו כלפי עצמו וניסה לדקור את עצמו למוות. צווחנו מתוך אימה וזוועה. אך אושר לא התרגש ובתנועות קצרות הרג את השרץ באופן יעיל וחד משמעי.

אחרי כן, הקשיב לתודות ולברכות שהועטרו עליו, הניד באצילות בראשו כמבקש לעצור את המטר כאומר ‘זה לא כלום’ ופרש לביתו שם נהג לבלוע, להסניף ולהזריק מה שנוהגים לעשות שכמותו. כך עשה מגיל הנעורים, וגם ישב בכלא מספר פעמים, מפני שפרץ ושדד , מפני שהיכה ותקף איים והטיל פחד. אולם , לא בשכונה .לעולם לא את האנשים שהכיר מילדות.

 בשנות השבעים - שמונים למאה הקודמת, לא היה מכשיר הטלפון זמין בכל בית. למעשה, היה נדיר. אך סבתי כחולה אונקולוגית קיבלה קדימות בתור הממתינים וכך יצא, שאצלה היה מכשיר טלפון יחיד בכל הרובע. הוא הונח לאחר כבוד על מפית סרוגה לבנה כדי שלא ישרוט את המזנון וכדי שיהיה לו רך ונעים בישבן המוצק. סבתי התקינה מנעול על החוגה כדי שלא יתבצעו שיחות בלי רשותה ומעקבה. העולם החיצון היה דבר שיש לנהוג בו בזהירות ובמשורה. בעיקר כשיש לה שלוש נכדות מתבגרות.

אושר מפאת עסקיו ועיסוקיו נזקק לעיתים לתקשר עם העולם הגדול שבחוץ. והוא נהג להקיש בנימוס על דלת הברזל הכבדה שיש בה שני מוטות פלדה כבריחים , ולהמתין באורך רוח לשיחה שתתקבל מהחוץ. אחרי כן היה מודה לסבתי מעומק הלב כמי שעשתה עבורו שירות גדול. כך זכתה סבתי ואנו נכדותיה, בהגנתו של הנרקומן והאסיר המסוכן ביותר של השכונה .

 מתישהו נישא לנערה שחורת שיער ועיניים בעלת חיוך רחב ונאה. אמרו עליה שהיתה זונה בעבר באחד המושבים וכך נפגשו. אולם, עברה המצער מעולם לא הוזכר בפומבי. אושר ושולה זה היה שמה החליטו לנסות להפוך את חייהם מקצה לקצה. היא ילדה לו שניים שלושה ילדים בהירי שיער כמותו. הוא הסתובב עם כיפה שחורה לראשו, הפסיק לעשן בשבת, הם עלו במשקל. אפילו פתח חנות מכולת בשכונה.

מסתבר שהדת היא תחליף עלוב לאופיום להמונים. מפני שאושר ושולה התגעגעו לדבר האמיתי. המכולת ננטשה , לעיתים פתוחה, לעיתים סגורה, מצחינה מחלב חמוץ. הם ירדו במשקל, היא מיעטה לחייך, וכשחייכה נגלה פה מלא שיניים שחורות, עקומות, מרקיבות.  מביתם נשמע קול ילדים בוכים תדיר. קולות מריבה ושאון קרב. אכזבה. ושוב אכזבה .יגון וייאוש. ויום אחד, צרחת אימה . שולה גילתה שמתי שהו בלילה , הלך אושר ותלה את עצמו בסלון הקטן נטול החלונות באופן יעיל וחד משמעי.