שוב ושוב

אתה מתקשר אלי
אבל אין לך מה להגיד, שוב
מחכה שאני אדבר
ואני כבר עייפתי, אהוב
שוב לדבר את צרכי, את קשיי?
שוב לבקש הקשבה?
שוב לחשוף את כל כאבי?
שוב לצפות לתגובה?
ובצד שלך שתיקה
שמרגישה אצלי כאדישות
או לחילופין צעקה
של כעס, עצבים, נוקשות
ואתה מדבר על פער
על חוסר יכולת לעשות, להתקרב
ואני מרגישה צער
ועצב, יאוש ותסכול
בעוצמה ששוברת את הלב
וכך הוא נסדק ונשבר לאטו
כל פעם קצת, עוד רסיס שאובד
ואני מרגישה כבויה, אפורה
ולא מצליחה לתפקד
מרגישה עם זה כל כך לבד
בורחת לשינה או משחק מפגר
לבד עם עצמי, בלי יכולת לקום
עם תחושה ששום דבר לא עוזר
כך עובר לו עוד יום, ממש ככה סתם
מרגישה שאני על אוטומט
פועלת, בלי רגש, בלי הרבה סבלנות
אולי כמו רובוט כמעט
ורוצה לעצור את המעגל הזה
להפסיק להסתובב
לנשום
להצליח לקוות, לצפות, להאמין
לדעת,להרגיש, לחלום
לקבל הכלה, הבנה מצדך
להרגיש יחד, קרבה, אהבה
להיאחז, להיעטף, להיחבק על ידך
בלי לפחד מעוד אכזבה