עומד במקום

אני פתוח לביקורים,

אבל פחות לביקורות.

כי שניה אחרי שאני מוצא את הנתיב שלי

אני שוב עף לכל הרוחות.

בבוקר אני מטפס מעלה,

אבל בערב שוב נופל.

המערבולת הזאת מתישה אותי -

לעמוד במקום יכול ממש לתסכל.

אני לוקח נשימה עמוקה,

ודואג להכניס המון חמצן.

קל להתנחם בעובדה שבחום הזה גם ככה אי אפשר לעשות יותר מדי דברים הרחק מהמזגן.

אז אני נושם שוב פנימה

ואז עוד פעם מוציא.

החיים האלה הם אתגר בלתי נגמר -

מתי אצליח לעבור יום שלם בלי שהוא יתיש אותי?