חדר המתנה למוות

"שלום, כאן זה חדר המתנה למוות ?"

פקידת קבלה : "כן, מה שמך ?"

"שלמה.. שלמה פיינשמייקר"

" שלמה, כנס ושב היכן שפנוי"

"מה זאת אומרת היכן שפנוי ? רק הגעתי כרגע..היו פה אנשים לפני לא רוצה להידחף"

"כולם נהיים מנומסים פתאום, שומרים על התור..איפה הייתם כל החיים ? אבל אתה יודע מה ? אתה צודק.. שב פה בשורה השניה אני רואה שיש שם מקומות פנויים"

"זה בסדר ? כי אני רואה ששם הכסאות ירוקים"

"כסאות ירוקים זה מעולה אדוני. אתה טבעוני ?"

"כן"

"יופי , כסאות ירוקים מתאים לך בול"

"המממ..סליחה..אני טבעוני רק בחמש השנים האחרונות"

"חמש שנים ?..אוקיי, תן לי לבדוק רגע...טוב אתה רואה את ההוא שם עם השפם ? שב לידו"

"אני בעצם חושב שהתחרטתי ..לא מתאים לי היום..יש סידורים, כל מיני דברים שאני צריך לסגור"

"אני מבינה אדוני..אנחנו מכירים את זה..לצערי ביטלנו את עניין היציאה - אין יותר"

"מה זאת אומרת ביטלנו ?! מה עם חוק הגנת הצרכן , יש לי 48 שעות להתחרט"

"ביטלנו גם את חוק הגנת הצרכן..עשה יותר מידי בלאגנים..תרגע אדוני אתה לא ראשון ולא אחרון כאן. אנחנו יודעים מה אנחנו עושים..יש פה מערכת שעובדת כמו שעון שוויצרי..אבל אמיתי, לא חיקוי סיני..שב שם ליד ההוא עם השפם ויקראו לך"

ההוא עם השפם :"היי ..גם אתה טבעוני ?"

"כן"

" גם אני. הייתי בטוח שבגלל זה שאני טבעוני ייקח המון זמן עד שיגיע תורי..ישבתי וישבתי ופתאום פה בדיוק על הכסא שלך ישב מישהו שנכנס לפני שבוע סה"כ ופתאום קראו לו"

"ומה קרה?"

"לא יודע מאז לא ראיתי אותו, אומרים שאלו שממתינים על הכסאות הירוקים מחכים הכי הרבה הזמן אבל פוף..נעלם ממש כמו אלו שם על הכתומים בשורה הראשונה הם נעלמים כמו לחמניות חמות עם חמאה עם מרק מהביל ביום חורפי..ממש כמו צ'ולנט של אמא ביום..."

"הבנתי.."

"ממש כמו אבטיח קר ביום קי.."

"הבנתי !"

"בקיצר הכתומים ראשונים בתור..אבל לפעמים יש הפתעות כמו ההוא שישב לידי , פתאום קראו לו למרות שהיה על הכסא הירו.."

"הבנתי !! אבל מה זה הכתומים?"

" כתומים זה ק.נ.ס"

"קנס ?"

"קנס כן ..קנס - קלולסים, נרקומנים ו.."

"סתומים ?"

"לא סתומים..סרטן"

"אההה..."

מערכת כריזה : "דוד כהן..דוד כהן נא לגשת לדלת הלבנה"

ההוא עם השפם : "טוב נראה שהגיע תורי...אם תוכל למסור לאשתי ולילד ש.."

כריזה : "דוד כהן! גש מיד לדלת הלבנה!" 

ההוא עם השפם : "טוב לא משנה.. ביי"

בחורה יפה עם מבט עצוב בעיניים שרק חיכתה שההוא עם השפם ילך : "היי אף פעם לא ראיתי אותך כאן..פעם ראשונה שלך ?"

"כן..למרות שיש לי הרגשה שהייתי פה פעם תחושה של .."

בחורה : "דז'ה וו!".  הם אמרו את זה באותו הרגע וצחקו.

היא הביטה אל תוך עיניו והוא הבין שהוא מאוהב בה כמו שלא אהב אף אחת מעולם"

"את יודעת למרות שאני לא זוכר אם הייתי פה או לא..יש לי הרגשה שאני מכיר אותך"

בחורה : " גם אני מרגישה כך..."

"אז מה את אוהבת לעשות כשאת לא פה ?"

בחורה : "לא יודעת הדברים הרגילים..לטייל לרקוד..מדיטציות..אני מאמינה שהאדם מתכנן"

"ואלוהים צוחק!" הוא המשיך

ושניהם שוב צחקו, התקרבו קצת והביטו אחד בעיני השניה.

"את יודעת ..אני מרגיש שלא פגשתי מישהי כמוך..אני חושב שאנחנו ממש נשמות תאומות.. רציתי להגיד לך שאני ואת..|

בחורה : "ששש..לא צריך לדבר" שמה את אצבעה על שפתיו

הם הביטו אחד בשניה מרגישים שהם יכולים להיות ביחד לנצח

כריזה : "שלומית טנא..שלומית טנא נא לגשת לדלת הלבנה"

בחורה : "טוב אני צריכה ללכת..."

"לא אל תלכי"

בחורה : "אני חייבת, קראו לי ואתה יודע איך זה פה"

כריזה : "שלמה פיינשמייקר שלמה פיינשמייקר..גש לדלת הלבנה"

מעולם לא חשב שישמח כל כך שקוראים לו בכריזה . הם הלכו יד ביד לכיוון הדלת הלבנה יודעים שיהיו יחדיו לנצח נצחים.

פקידת קבלה :"היי! מה אתה חושב שאתה עושה !? אתה בדלת מצד ימין! מנומסים אעלק.. לעמוד בתור..הישראלים האלו תמיד מנסים לכופף את החוקים..דווקא חשבתי שאתה שונה"

לא הצליח לו ,מה לעשות.הוא הלך לדלת הימין ופתח אותה ...הלך במסדרון ארוך ארוך ולבן בוהק ממש וכשהגיע לסופו פתח עוד דלת לבנה ומצא את עצמו בחדר המתנה.

פקידת קבלה : "כן, מה שמך ?"

"שלמה..שלמה פיינשמייקר"

פקידת קבלה : "שלמה, כנס ושב היכן שפנוי"