שלושה שירי שכינה

1.

הִנֵּה בָּאָה הַשְּׁכִינָה

מְמָרֶקֶת עֲווֹנוֹתַי

מְמַלֵּאת נַפְשִׁי

בְּסִימָנִים

שֶׁל גְּאוּלָּה מִתְקָרֶבֶת.

מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי קָרוֹב יוֹתֵר לֶאֱלוֹהִים.

2.

לְכָל שְׁכִינָה

יֵשׁ שְׁכֵנָה

שֶׁלֹּא מַצְלִיחָה לְהָבִין לָמָּה

דַּוְוקָא הַהִיא שְׁכִינָה 

וְלֹא הִיא, הַשְּׁכֵנָה.

3.

מִשֶּׁנִּכְנְסָה הַשְּׁכִינָה לָרְחוֹב 

פָּסְקָה הַהֲמוּלָּה, 

תַּמּוּ יְלָלוֹת הַחֲתוּלִים, 

נָדַמּוּ הֲכָנוֹת הַנָּשִׁים, 

תְּפִילּוֹת הַגְּבָרִים 

וּמִשְׂחֲקֵי הַיְּלָדִים. 

רַק כֶּלֶב קָטָן עָמַד וְנָבַח בְּעוֹז לְעוּמָּתָהּ. 

לִיטְּפָה אֶת רֹאשׁוֹ, הִסְתּוֹבְבָה וְהָלְכָה 

עַל מְנַת לַחֲזוֹר וּלְנַסּוֹת שׁוּב 

בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא.