זוֹנָה

עֵינֵי חוּם

עִם נְגִיעוֹת צְהֻבּוֹת שֶׁל אֶרֶס

יוֹרוֹת חִצִּים

עַל רַגְלַי

עַל יָדַי

וּלְתוֹךְ עֵינַי

עוֹרוֹ הַחֲלַקְלַק שֶׁל הַנָּחָשׁ

מַשְׁאִיר עָלַי עֲקֵבוֹת רָקָב.

הַצָּהֹב מְכַשֵּׁף אוֹתִי

אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הַקְּלָלוֹת מִתְגַּבְּרוֹת

בְּזוֹ אַחַר זוֹ

לְתוֹךְ אֲוִיר חָשׁוּךְ

אַתָּה מְצַוֶּה עָלַי לְהִתְעוֹרֵר

מִתּוֹךְ חֲלוֹם

לְתוֹךְ הַמְּצִיאוּת.

אַתָּה רוֹדֵף אוֹתִי

וְכוֹבֵל אֶת גּוּפִי בְּשַׁלְשֶׁלֶת

אַתָּה סוֹתֵם אֶת פִּי

בְּגוּפְךָ הַשָּׁחוּם וְהַזָּר

אֲנִי עַכְבָּר בְּתוֹךְ מַלְכֹּדֶת.

אַתָּה מְכַבֶּה עָלַי

מִלִּים זוֹלוֹת

כְּמוֹ סִיגַרְיוֹת

וּמְקַטְלֵג אוֹתִי –

זוֹנָה.

(השיר פורסם בכתב העת "סלון הדחויים", גיליון ט העוסק בנושא אלימות, עמודים 32-31).