סיוט מסויט באישון ליל חורף כבד

1

וואוו קרה משהו רציני. נראה לי שהשתחרר משקע בנפש. קמתי באמצע הלילה לכתוב זאת כי אשכח הכול עד הבוקר, וזה חשוב. בחוץ סופה. הברד מכה בחלון ללא רחמים.

חלמתי שגיליתי קונספירציה לשים אותי בכלא. הייתה המכללה איפה שלמדתי לתואר ראשון, היה ג'ון פרנקלין הבמאי הכי מצליח בארץ, היו חבר שחקן ואשתו, אח שלי הקטן ואשתו, בת זוג שהכרתי בתקופת הלימודים שהרעילה אותי בסוכר וצימוקי כוכבים, היו הרבה חששות. היה פחד. פחד לא מודע שהודחק. כאילו בחסות ג'ון פרנקלין יש מצב תרבותי שמטרתו לכלוא אותי. להביא אותי למצב של אשמה במשהו כ"כ חזק שישר לכלא. הרגשתי טרור בחלום. פחד אמיתי שנבע מחוסר אונים, מכך שלא רק שכולם נגדי, גם אין לי כול סיכוי ואין מוצא.

היה לי עצוב. הייתי ער בחלום ולרגע זה הרגיש חזק יותר מהחוויה הקיומית האמיתית שלי במציאות. זה היה מייאש ורע. נשמתי עמוק והתעוררתי, הבנתי שזה כנראה סוג של סיוט, ושזו לא המציאות. נרגעתי. קצת. עלתה בי אשמה: האם זה בגלל הטור החדש שעשיתי במגזין האונליין שאני כותב בו? או אולי, בעצם, המשקע השתחרר כי נתתי ביטוי לצרכים נפשיים אמיתיים בשיחות מתוקות אל תוך הלילה עם צפריר הדובי הסקסי? אולי הלחץ נוצר מכוון שקבענו שאארח אותו בביתי למרות שזה משהו שאני אף פעם לא עושה? כך או אחרת, בחיים עשיתי צעד קדימה במימוש המאוויים הפנימיים שלי, ובחלום לא ידעתי כיצד להכיל את פרץ הרגשות. שמחה או אשמה? שחרור או מועקה? האם מדובר בפחד מחלחל או בריגוש שנובע מחופש שנתגלה?

2

כיום אני יודע, בעקבות תהליך הריפוי בטיפול הפסיכולוגי, שמשקע רגשי שליווה אותי תקופה ארוכה התפוגג. לאחרונה, בחיי האמיתיים, רגשות טובים באו לידי ביטוי. אני חש ברגשות כנים, שמחים, שפועמים בי, ממלאים אותי באור ועוצמה, ולכן משקע הפחד השתחרר בחלום. זיהיתי אותו. זאת פרנויה שנובעת מחשש לקונספירציה נגדי שהתפתח בצורה לא מודעת תוך כדי הלימודים לתואר הראשון. הגבולות שלי כאמן וכאדם בחברה לא היו ברורים לי ודמות האב שהפנמתי, ג'ון פרנקלין הגדול, פתאום נראתה כדמות לא נכונה. אם רציתי ואם לא, מהקרע בלב נוצר דיסוננס בנפש, ועם הזמן, הפְלִיפּ הרגשי קיבל כוח שלילי גם על המחשבות. זאת הייתה תקופה נוראית. אני לא זוכר איך ולמה, וגם לא משנה, אבל בנוסף לאדמה שנשמטה מתחת לרגלי, קברתי את עצמי בארון.

כל זה היה מודחק עמוק והשתחרר הלילה בחלום המסויט. לדעתי, בעיקר בזכות התשוקה שאני חש כלפי צפריר הדובי. הוא סקסי מאד בעיני. שחום ויפייפה, שמן ושעיר עם שיער ארוך, פטמות גדולות וכרס מרגשת... אני מת עליו. הוא צעיר ממני בהרבה שנים ומעשן סיגריה אלקטרונית. הוא מזכיר לי דמויות מציורים של גוגן. אני ממש מתרגש לחשוב שאולי ניפגש בקרוב.

3

הפחד בחלום, היו לו שני שלבים.

דבר ראשון, להיות קורבן של קונספירציה. בחלום זה קרה באמת. אני מרגיש חסר אונים וחסר כוחות, כולם נגדי, בדידות נוראית ופחד. הדבר השני, אם באמת יצליחו להכשיל ולכלוא אותי - מה יהיה איתי? אני הומו. זהו. די. יצאתי מהארון. מה יעשו לי שם בכלא? חשש אמיתי. אני כבר לא יכול להתחבא מאחורי סיפורי גבורה על החברות שלי, על זיונים עם בנות, סקס, סמים ורוקנרול. ככל שהאותנטיות ההומואית שלי גָּדְלָה ככה ירדה ההצגה ששיחקתי הרבה שנים. ההכחשה. עבדתי רק על עצמי. למרות שאני דו מיני בתכלס, האמת היא שהנפש שלי הומואית ורוצה להיות הומואית. רוצה לבטא ולהביע את עצמה בגאווה. לפרוש כנפיים של שכינה ואור, אחווה ושלמות, ולעוף. עכשיו אני חשוף ואמיתי ובכלא זה מביא עוד מימד של חוסר אונים, רגישות וחולשה. מה יהיה עלי? יגמרו עלי? הפחד בחלום היה מוחשי ממש. סיוט. חשתי בתוך חוויה טראומטית של איבוד שליטה מוחלט.

4

פעם זה היה גדול עלי. לא הייתי מדבר על זה, לא כותב, לא מבטא, לא פורט לפרוטות את החוויה הקשה, ובכך מפספס את ההזדמנות להוציא את הרגשות שהשתחררו מהמשקע שנפתח. הייתי חונק, מחניק ובולע הכול. מדחיק ולא מתרפא. בורח ולא מתקדם. לא היה בי האומץ לפתוח ולשחרר, ולתת לרוח האהבה לצאת אל העולם. לא היו לי ביצים לתת לאור הפנימי לחזק את ליבי ולהביא את נפשי האמיתית לידי ביטוי.