לילה

פותחת עיניים, חושך. מרגישה את טיפת הזיעה יורדת לאורך עמוד השדרה. 

חם. ממש חם.

איפה הוא? 

פעם אחרונה שאני אוכלת לפני השינה.

מרגישה את הדמעות בגרון אבל לא יוצא קול. מסתכלת על התקרה ורואה אורות מהמכוניות החולפות.

למה הוא לא לידי?

מתהפכת ימינה ושמאלה ומרגישה שגם השיער רטוב כבר מזיעה. 

למה המזגן לא עובד?

לא יכולה יותר.

מתיישבת. 

הדמעות עולות.

וסוף סוף הקול כבר יוצא. שומעת רחש מהחדר השני.

זאת הטלויזיה? או שהוא מגיע?

צעדים מתקרבים והלב שלי פועם.

״מה קרה מתוקה שלי? הכל בסדר?״

כן אבא, אמרתי לך לא לכבות את המזגן באמצע הלילה, תבטל את הטיימר כבר.