כולה שואה

בשנת 1941 היה א' נער כבן 14 כאשר הוריו מסרו אותו לאלמנה פולניה באזור ששכנו בו פולנים שמוצאם מגרמניה מאז הסכם ורסאי. הייתה זו איכרה שהיה לה משק קטן שבעלה נהרג באיזושהי תאונה זמן קצר לפני כן. הם נפרדו ממנו מהר ונעלמו. כעבור זמן התברר לו שמתו במחנה ריכוז.

א' חי בתחילה במסתור אך משום שהיה נער חסון, בלונדיני ובעל עיניים כחולות יצא עד מהרה מהמסתור והחל לעזור בעבודות המשק החקלאי הקטן. חלב את הפרות ועבד בשדות. כך חלפו להן כחמש שנים וא' גדל והתחזק בעבודות החווה והקשר בינו לבין האלמנה הצעירה התחזק והעמיק. 

אבל אז לפתע הסתיימה המלחמה וא' נפרד מן האלמנה הפולניה ובדרך לא דרך הצליח להגיע לארץ ישראל, לא לפני שבילה שנה בקפריסין. האלמנה הפולניה שהייתה ממוצא גרמני, גורשה מיד עם תום המלחמה מהאזור לגרמניה עם עוד כמה מאות אלפי פולנים ממוצא גרמני. 

בארץ א' הצטרף לקיבוץ בעמק הירדן נשא לאישה את ח' ונולד להם בן יחיד נ. 

כדי לא להאריך, כעבור 18 שנה בשנת 1968 ניר נהג בטרקטור לחלקת הבננות שליד הירדן ובדרך לשם עלה על מוקש שהוטמן בלילה ע"י פלסטינים שחדרו מגבול ירדן. יחד איתו נהרג מתנדב גרמני צעיר שהגיע לקיבוץ עם קבוצה של נערים ונערות מגרמניה. למחרת ניר נקבר בבית הקברות של הקיבוץ וגופת הנער הגרמני הוטסה לגרמניה. כעבור חצי שנה מתה ח' אשתו משברון לב. 

א' השבור החליט לצאת למסע אל עברו, והצליח לאחר מאמצים מרובים להשיג את כתובתה של הפולניה ממוצא גרמני שהסתתר אצלה בזמן המלחמה, יצר איתה קשר ונסע לבקרה. 

כאשר הגיע לביתה שבעיר שטוטגרט היא הזמינה אותו לשבת והגישה לו כוס קפה ועוגה.

כשהחלו לשוחח הבחין פתאום בצילום ממוסגר של בחור צעיר שניצב על השידה הגדולה. כאשר התקרב לראות את הצילום מקרוב התברר לו להפתעתו שזהו צילום של הנער הגרמני שנהרג יחד עם בנו על הטרקטור. כששאל אותה על הצילום, סיפרה לו שכמה זמן לאחר שעזב את החווה גילתה שהרתה לו ונולד להם בן שגורש יחד איתה לגרמניה. היא לא גילתה לנער מי אביו ורק סיפרה לו שאביו נהרג בתחילת המלחמה. 

כשהנער גדל החל לגלות עניין ביהודים ובמדינת ישראל ולאחר זמן החליט, יחד עם קבוצה של נערים ונערות, לצאת לתקופת התנדבות בקיבוץ בישראל. 

הוא הגיע לקיבוץ בעמק הירדן וכעבור כמה חודשים כשנסע בטרקטור עלה מוקש יחד עם עוד נער מהקיבוץ ושניהם נהרגו. א' התבונן בצילום והבין שביום אחד שכל את שני בניו. אחד קבור בישראל ואחד בגרמניה. זהו הסיפור. 

אני לא ממש יודע איזה לקח להוציא ממנו על החיים ובכלל, חוץ מזה שהעולם שאנו חיים בו הוא חרא של עולם, למרות שפה ושם אפשר עוד לפגוש בכמה רגעים נפלאים וקצרים של אושר. וזהו. פחות או יותר. כולה שואה.