אני ובייב

אני ובייב יושבים על המיטה

ואוכלים קציצות טונה שבייב הכינה

הבית קטן כמו קופסת נעליים

הריצפה מלוכלכת והרהיטים מכוערים

העצב מקיף אותנו בכל שאנחנו עושים

ופתאום בזמן שהטונה נלעסת בפינו

מתחילה איזו הפוגה קלה

ואחריה מתוך ליבנו

עושה את דרכה קרן אור

את כל הדרך עד לאישונים

ומהם מתפשטת בחלל החדר

ובולי מרוב חדווה מתחיל לנבוח

ונילס בדיוק חזר הבייתה דרך החלון ממסע הציד

והביא אתו שקית עם מיץ של בשר

ואני מתחיל לרקוד ולשיר ולעשות פרצופים משונים

ובייב מוחאת כפיים ומסתכלת עליי בגאווה

והטונה מעולם לא הייתה טעימה יותר

ואף על פי שהחבלות עדיין ניכרות עלינו

לא הייתה משפחה בהיסטוריה

שחוותה רגע כזה מזוכך של אושר