כגוזל עשוק

אם נכונים הדברים

ועשית כך באמת.

כיבת הנר שעל ראשי.

אלמת כוחי לאבדון

איבדת נפשי לעד כנסך יין על ארץ.

איך אלך ביגעי אוני

בחוב עצמותי כנשכרו.

כנפש פצועה על ענפי זרים.

כעומדי בנס כיתום בשביל דמים.

חיכיתי כזמן אובד

כעבד אסור בשלשלאות ברזל.

כאדון בודד, כגויל גנוז, סדוק,

זרוק על שטיח, קרוע בצדדיו.

כימי שיבתי במחנות גלמים

יושבי קרנות

כגויים אילמים עוצרי רעב בטנם.

זוועה רוכבת אלי, בוהה בחדרי ליבי.

כגזל ועושק חיי

עיוורים, ושחונים

רועדים כמו ביום גשם חורב.

חוב בלתי פתור אימם את רוחי

כמעט נפשי עזבתני בלי לומר שלום.

חרבות גופי חדל מנוכח.

ואז, כמו בתוך חלום בתול

כווצתי לכדי יונה צחורה

עזובה, בארץ השלג הצח

כורעת ללדת לצליל הגוזלים.