מה בין סופר לחוקר ספרות
ג'ודי: אמא, כזה!
אמא: מה זה?
ג'ודי: זה, כזה!
אמא: מה זה זה?
ג'ודי: אני רוצה כזה!
אמא: מה, את הדבר הזה?
ג'ודי: כן! יפה, מסתובב!
אמא: מה פתאום הקיטש הזה, לא מתאים לך.
ג'ודי: אני רוצה כזה! כזה!
אמא: גרוטאה, זה מה שזה, גרוטאה. תראי את הצבעים. והנצנצים. לא מתאים לך ג'ודי.
ג'ודי: אמא, אני, אני...
אמא: הירוק הזורח הזה לא לענין. בואי אקנה לך טריוויה.
ג'ודי: לא רוצה טריוויה! אני רוצה כזה!
אמא: זה לא לענין אמרתי! הירוק הזה והאוזניים מפלסטיק לבן, אז מה אם היא מסתובבת?
ג'ודי: זה יפה! ויש מנגינה מסביב, והיא מסתובבת, זה יפה.
אמא: אם את רוצה, אקנה לך תחפושת דומה לפורים, יותר טוב, אקנה לך טוּטוּ ונעלי בלט ותתחילי ללמוד אצל רוזה. אברר אם היא פותחת שנה הבאה קבוצה לגיל שלך. כזה אני לא קונה!
ג'ודי (בוכה): אבל אני רוצה כזה...! לא רוצה רוזה. רוצה כזה. כזה זה יפה, מסובבים פה למטה, הנה, והיא מסתובבת, והמנגינה מסתובבת, כזה, כזה, אמא, כזה...!
אמא: אמרתי שזה לא לענין! הירוק עם הפס זהב והאוזניים הלבנות האלה, והמנגינה הדיגיטלית הזאת, ובכלל התיבה הזו תתפרק לך מחר בידיים, תראי, מתקלף פה בצד. המנגנון בטח תוצרת סין, הצפרדע תישבר ואת תצטערי.
ג'ודי: (בוכה בקול)
אמא: אז מה אם היא מסתובבת?
ג'ודי (בוכה): כזה... זה יפה, זה יפה...
אמא: בואי, אקנה לך טריוויה חכמה או חוברת תשבץ-נא, או ערכת כלי מטבח קטנה להכנת סושי. אמא של מיכלי שלך לא תאהב את הקיטש הזה. לא מתאים לך, ג'ודי.
ג'ודי (בוכה): כזה... כזה... זה יפה...