חושך

זה מבחן. את זה היא מבינה. אם כי היא לא לגמרי מבינה על מה היא נבחנת. אבא שלה שם וגם אחיה. הילדה לא יודעת איפה אמא, כנראה לא בבית. היא כן מבינה שהיא מוכיחה משהו לאבא. משהו שמכווץ את הגרון שלה כשהיא מעיזה לחשוב שאולי תיכשל בו. בחוץ חושך. חושך רגיל של ערב. אולי מוקדם בערב, אולי קצת אחרי שהשמש שקעה. אולי אמצע הלילה. אבל מרגע שאבא אמר את המילים, ללכת עד השדות בקצה השיכון ולחזור מצד שני, לגמרי לבד, החוץ הפך לממלכה של צללים מאיימים.

להמשך קריאה: 

הסיפור פורסם בהַמּוּסָךְ מוסף לספרות ב-7.4.21