הונטה בשירותים

בוקר. אני מתעורר בהוסטל באחת מהשכונות מחוץ לטוקיו (זאת שביפן). 
כמו בכל בוקר יש כמה דברים שצריכים לקרות כדי שהיום הזה יתחיל טוב. כמו בכל בוקר אני מוותר על שאר הרשימה כי אני צריך לשירותים. אבל אני מתאפק. למרות שכל פולנייה טובה תסביר לך שזה לא בריא, למרות שיש אנשים שעושים כסף גדול מהשרירים הטבעתיים של אותן פולניות בחוגי שיטת פאולה עבדול. 

למרות כל זה אני מתאפק. אני מתאפק בגלל סיבה מאוד ברורה: השירותים בהוסטל עלובים. האמת שגם המזרון שלי, חבלי הכביסה, המקלחת וגם שותפי לחדר כולם לא משהו ומריחים קצת מעובש, אבל השירותים באמת עלובים. אז אני מתאפק. לא רחוק מההוסטל יש קניון, שזו תופעה מוכרת ביפן. איפה שלא תהיה, לא רחוק יש קניון. גם כשהייתי בגני ארמון הקיסר היה קניון לא רחוק. 
קניון גני הקיסר. בקניון יש שירותים ציבוריים. אני מודה שכישראלי הביטוי "שירותים ציבוריים" לא מעורר אהדה. הוא גם לא מעורר צורך ללכת לשירותים. מי שעבר אי פעם בתחנה מרכזית באר שבע יודע על מה אני מדבר. אבל זאת טוקיו, וכאן דברים עובדים אחרת. 

השירותים הציבוריים בקניון הם כמו שאר הקניון. גם לכאן אתה רוצה לחזור. 
כשאתה מתיישב בתא שלך אתה שם לב ללוח הבקרה הקטן לידך. הסמלים על הכפתורים לא מוכרים, ורובם מתעסקים בדברים שאתה עשוי לחטוף בישבן בטמפרטורות שונות. אחרי שנקלעתי לשם פעם אחת במקרה עשיתי קצת בירורים ואז חזרתי כדי לכייף שם כל בוקר. כשהייתי מסיים הייתי עובר במאפייה של הקניון כדי להריח את הלחמים וממשיך לענייני. 

זה היה לפני הרבה שנים, ומאז פיתחתי חיבה גוברת לפעולת המעיים ולמקום בו היא מתבצעת. חשוב לציין שמאז שיש לי ילדים זה המקום והעניין היחידי שאתה יכול להתפנות אליו תמיד בלי שיבואו אחריך. שם גם בטוח תישאר לבד, וזה הרבה כשאתה גר בבית עם עוד שלושה אנשים. נכון שלפעמים עומדים חלק מהאנשים האלה ליד הדלת ושואלים שאלות, אבל התשובה: "אבא בשירותים עכשיו. תלכו לאימא." לא גורמת את הנזק ההיקפי המתבקש ממצבים אחרים בהם אני שולח אותם לאימא. אני מאוד אוהב לקרוא בשירותים. איכשהו כשאתה יושב שם אתה משתחרר גם רוחנית. המילים הכתובות נכנסות לנשמתך וממלאות אותך, בזמן שבמובן הגשמי אתה מתרוקן, אם יש לך מזל באותו יום. 

אתה הופך לערוץ פתוח, לצינור. מכניס רוח ומוציא חומר. נעצור כאן. 
וכמו שאין באמת פרות קדושות מחוץ להודו, גם אין ספר שאי אפשר לקרוא בשירותים. בניגוד לדעות מסוימות הספר לא הופך לטמא אם לקחת אותו לשם. תמיד אפשר לרחוץ ידיים. את התנ"ך עוד לא לקחתי לשירותים. גם לי יש גבולות. 

כשנולד הבן שלי החלטנו לעבור בית. בעצם, אשתי החליטה לעבור בית ואני החלטתי שהיא צודקת. עצה מבעל ניסיון: כשאשתך חודשיים אחרי לידה, לא ישנה בכלל ויש לה משהו מחובר לציצי שצורח כשהוא לא מחובר לציצי – היא צודקת.לא חשוב במה מדובר. היא צודקת. מי שרוצה שיהיו לו שוב חיי מין אי פעם יעשה מה שאמרתי. מי שלא יעשה מה שאמרתי יצטרך אינטרנט מהיר או מנוי ל"HUSTLER". או שכנה ועו"ד שמתמחה בגירושין. אבל לא בבת אחת. בקיצור, עברנו בית. כאן אני נעצר כדי להבהיר שבעצם אני זה שעברתי בית, על הגב ועם נאגלות באוטו ועם עזרה מחברים וגיסים. למזלי הבית החדש הוא באותו קיבוץ אז לא הייתי צריך ללכת הרבה עם הארגזים על הכתף. זה כן היה בעלייה, לעומת זאת. 

אחרי שאני עברתי בית, הגיעה אשתי עם שני הילדים ונכנסה שוב לגור איתי. 
לבית החדש היו הרבה יתרונות. הוא היה יותר גדול בעשרים מטר מרובע, הסלון והמטבח לא היו באותו חדר, החצר בחוץ לא הייתה בשיפוע, ולשכנים לא היו ילדים קטנים. למקרה שאובן לא נכון אני רוצה להסביר שאני דווקא אוהב ילדים קטנים. את שלי. את היתרון האמיתי של הבית גיליתי רק אחרי זמן מה. בשירותים היחידים של הבית הייתה ונטה. ולא סתם ונטה, ונטה עם טיימר. האפשרויות היו לפתע בלתי מוגבלות! 

בחודשי הקיץ החמים אפשר היה לשבת בנעימים בחדר החביב עלי, כשמשב רוח קליל מלטף את תחתית הגב, ורעש מונוטוני אבל לא בלתי נעים מנטרל קולות משאר הבית כמו בכי, נהי או צעקות של אשתי. יכולתי גם לשבת בשקט, ואז לצאת מהשירותים בידיעה שסיבוב קטן של הטיימר יטפל בניחוח המביך ואולי אפילו, אלוהים ישמור, המסריח שהשארתי מאחור תוך חמש דקות. או עשרים, במקרים מסוימים. בלי שניסיתי הפכתי בין לילה גם לבנאדם עם מודעות אקולוגית וסביבתית, היות ובזכות הונטה לא היה צורך לרכוש ספריי ריח טוב לשירותים, וכך הפסקתי לנקב חורים ברבדים שונים באטמוספרה. 

חיי הפכו שלמים. היה לי כל מה שצריך אדם כדי לחיות את חייו בשלווה. יכולתי להסתגר במבצרי הקט, לפתוח ספר ולשקוע בו, להקשיב לרוח המלטפת את עורפי ואת גבי ולהתמסר לעצם העניין בידיעה שהריח הולך למקום אחר.

באיזשהו שלב התחלתי להרגיש מבטים מלווים אותי בדרך לשירותים. אחר-כך הגיעו השאלות. "שוב לשירותים?" שאלה אשתי, בהתחלה בקול תמה. אחר-כך בקול נפגע, כאילו מצאתי מאהבת. אז אני רוצה לבלות קצת זמן לבד, אז מה קרה? יש זוגות שלא מתראים שבוע. אני סה"כ הולך לשבת רבע שעה בשירותים. תתמודדי. 

לפני שלושה שבועות הונטה הפסיקה פתאום לעבוד. כל המנגנון התפרק וקרס. "כשל מכני טוטאלי." פסק החשמלטור שהזמנתי בדחיפות. עכשיו המאוורר בחלון עומד דומם ומעלה אבק, ולשלט הנחמד ומאיר העיניים שהכנתי ותליתי על הדלת, כדי שגם אחרים ידעו איך להפעיל את הפלא הטכנולוגי אין כבר משמעות. 

תם לו תור הזהב של חיי הקטנים. היום אני פשוט הולך לשירותים, יושב ואז מנגב, קם ומוריד את המים. בסוף אני גם שם ספריי בניחוח חופים כחלחלים ויוצא. כמו כולם. 

חרא.