אלמוג ואלמונד
אלמוג היה הפעם הראשונה שהרגשתי משיכה לבן ולא לבת, ולא יכלתי להתאפק. עד שהכרנו, שיחקתי רק עם בנות יפות שגדלו איתי בשיכון והרגשתי כאבא גדול, הגדול מכולם. אני זוכר שכבר בגן רחל, התאהבתי ברותם הג'ינג'ית והייתי משוכנע שאנחנו אבא ואמא של העולם כולו. זה הסרט שעלה בנפשי. אולם, אלמוג עורר בי רגשות ותחושות שהיו בתוכי גם כן, מן הסתם, מאז ומעולם, אך עד שנפגשנו, לא התחברתי אליהן בשום צורה ולא העליתי על דעתי הילדית, שהן קיימות בעולם.
***
אהבתי לקרוא ספרים בתור ילד. מאד. אהבתי לצלול לתוכם ולחיות בעולם מסתורי. המומינים ונרניה היו שיא ההשראה עבורי. וג'ק לונדון. מרחבים ויערות מושלגים בצפון יבשת אמריקה, דובים וזאבים, סופות קרח ומדורות- הנווד האמריקאי לקח אותי הרחק מעולמות הקסם של נרניה ועמק המומינים ואהבתי את זה. אני זוכר שחשבתי, " *ג'ק * לונדון*, וואוו, איזה שם!" התלהבתי נורא. עבורי, לונדון היתה בירת העולם הגדול: עיר הבירה של הנסיך המאושר של אוסקר וויילד, עיר המסתורין של מרי פופינס וטיסת הלילה של פיטר פן והילדים האבודים. הבירה של כל סרטי הפיראטים שראיתי ואהבתי: עיר נמל במעלה העולם שאליה מפליגות ספינות המפרש מכל רחבי הימים הפתוחים - מחופי ג'ונגל טרופיים, מאיים אבודים, מנמלי מסחר של ערי חוף צבעוניות ומקולוניות נידחות באזור קו המשווה. וואוו. גם אני רציתי שם עולמי שכזה, המבטא תרבות מרהיבה ומעוררת דמיון.
***
אלמוג ואחיו הקטן אלעד הגיעו אלינו לשיכון בתחילת אמצע היסודי בערך. היינו כבר ילדים גדולים, עמוק בתוך ילדותינו הנהדרת, אך עדיין רחוקים שנות אור מגיל ההתבגרות או ממצב שנוכל לחשוב, שנצח חיינו יכול להיגמר. אני ואחי הקטן ערן התחברנו לאלמוג ואלעד מהר מאד והתחלנו לעשות הכול ביחד - צעדנו בחבורה עליזה בבוקר לבית הספר, חזרנו הביתה ואכלנו צהרים אצלם או אצלנו ולעתים אף הכנו שיעורי בית ביחד כולם. אחרי הצהרים שיחקנו עם שאר ילדי השיכון במגרש המשחקים ושוטטנו שעות ארוכות בטבע של השדות הגדולים, שהקיפו את השיכון מכל עבר. הכי אהבתי כשאני ואלמוג הִשְׁתַּנּוּ ביחד. הייתי קורא לו, או הוא לי, והיינו מצליבים את זרם הפיפי ועושים בורות בבוץ. הִתְבּוֹנַנּוּ היטב כיצד השתן יוצא מאברי המין הקטנים שלנו ומשתלב בזרמים מסתלסלים של שחרור, והרגשנו חופשיים בעולם.
אהבתי את אלמוג בצורה מיוחדת. באותן שנים של ילדות, לא הבנתי, מה אני מרגיש כלפיו. חשתי רטט בגוף בכל פעם שנפגשנו, ובגלל מיזגו הפרוע, שעורר בי השראה, נפשי נפתחה מיד לעולמות הספרות שאהבתי. החיבור היה רגשי וחזק. פניו הקשוחות ועיניו השחורות קרנו באקזוטיות של יופי לא ברור. נשאבתי אתו לעולם מסתורי של הרפתקאות בג'ונגל בטהיטי; שוטטנו אבודים בספר ציורים של גוגן הצרפתי והפלגנו ביחד אל פריז הסטייליסטית של סוף המאה ה - 19', אחותה הקטנה והיוקרתית של לונדון המלכותית.
***
"השם האמיתי שלך זה יעקב!" סבתא שלי קבעה בנחרצות.
"אבל קוראים לי שקד!" עניתי כל פעם מחדש, במצוקה. "שקד תש"ח! יעקב זה אפילו לא שמי השני!"
"טוב. נכון. לא מדובר בשמך האמיתי, אך בהחלט, זהו שמך השני!" היא מטגנת במחבת עוף מהמרק של ארוחת שישי, עם הרבה בצל. שמש של צוהרי שבת נכנסת מהחלון ומציפה את המטבח. ערן ובני הדודים משחקים בחצר החולונית שבחוץ. "אמרתי לאבא שלך, שיכניס את שמו של סבא יעקב לתעודת הרישום שלך, אבל גם הוא מת ולא הספיק..." היא מתחילה לבכות תוך כדי בחישה בעוף הצלוי. היא תמיד מגיעה למצב הזה כשהיא מדברת על אבא שלי. מצד אחד, הטריד אותי שהיא כל כך דרמטית ומקנחת את האף בווליום שמפיל צלחות בבית של השכנים, אבל מצד שני, האמת היא, שאבא שלי אכן מת מוקדם מידי, ולא הספיק לרשום את "יעקב" כשמי השני. אולי מתוך סולידריות עם סבתא שלי, שכאבה את לכתם של בעלה ובנה, הפנמתי עם השנים את הרעיון שיעקב זה שמי השני.
יצאתי החוצה לשחק והשתעממתי מיד. חזרתי לתוך הבית, למיטה, והמשכתי לקרוא את "פנג הלבן" של ג'ק לונדון. לאחר כמה דקות ירד לי אסימון. יעקב, זה ג'ייקוב. וג'ייקוב, זה ג'ק! שם בינלאומי! כלומר, אם אני מקבל את יעקב כשמי השני, אז יש לי גם שם בינלאומי, והוא ג'ק, כמו ג'ק לונדון! וואוו! האושר הפציץ אותי בהתרגשות שלא ידעתי איך להכיל. הנחתי את הספר ובהיתי בתקרה. ממעוף ההשראה של אותו רגע, ירד אסימון נוסף, ועלתה בי מחשבה יצירתית - אם בכזאת קלות שמי השני הופך לבינלאומי, אזי שמי הראשון, שקד, בינלאומי גם כן! אלמונד! שקד זה אלמונד באנגלית! אם כן, התפוצצתי מאושר, יש לי שם של סופר בינלאומי, שהוא רק שלי - ג'ק אלמונד! כן! זה אני!
***
"ג'ק אלמונד!" צועק ערן ודופק על דלת השירותים, "תצא!"
"ג'ק אלמונד!" קוראת אמי מבין הסירים במטבח, "צריך להוריד את לאקי!"
"ג'ק אלמונד!", קורא לי דרור הבלונדיני מ-ה' 2, "בוא כבר, יתפסו לנו את המגרש!".
הייתי מאושר.
מיותר לציין, שהתחלתי לכתוב בקדחתנות ובהשראה רבה תחת שם העט החדש שלי. מילאתי דפים רבים בהגיגים של תודעה ילדותית תמימה, כמו סיפור בהמשכים על הבלש הידוע שמלוק הנלוק שחיפש בתולות ים שעלו מהתמזה והצמיחו רגליים, או סדרה עם איורים על פלאש מקבוזה פיראט החלל המהפכני, שעבר דרך שער בין כוכבי והפך לאבוד בזמן. חפרתי בחופשיות רבה גם על משחקי כדור, על שיעורי הבית בגיאוגרפיה ולימודי המוסיקה בקונסרבטוריון. אם היה לי7 השכל, הייתי שומר דפים אלה עד היום.
***
אני זוכר את הפעם הראשונה והאחרונה שאני ואלמוג נגענו אחד בשני בפיצוץ של תשוקה פרועה. היינו אצלו בבית ולא היה אף אחד. סיימנו את שיעורי הבית ושיחקנו קלפים בחדר. בחוץ ירד גשם. הטריף את שנינו המצב שאנחנו לבד בבית והחופש שזה נותן לנו. ראיתי את הכמיהה העזה והסקרנית, החוששת והמשותפת, בעיניו של אלמוג. נשארנו קשוחים מכוון שהיה ברור ש"אסור" להרגיש ככה, אבל לא עזר כלום. לא הזיז לנו. בשנינו בערה אותה מידה של תעוזה ועצמאות, למצוא בעולם הגדול את דרכנו האישית והנכונה. היה קשה לנשום מרגע לרגע. האינטימיות הילדית, שעטפה את יחסינו במשך חודשים רבים, הגיעה לשיאה באותו ערב. הורדנו שנינו את קלף האס לאחר מלחמה של שלושה קלפים והיינו בשוק.
"האס שלי יותר יפה משלך," אמרתי לבסוף באומץ והתבוננתי לתוך עיניו השחורות.
"כן, ג'ק אלמונד, אבל האס שלי לוקח את כל הקופה," והתבונן בי בחזרה, במבט נוקב וקשוח. הלב שלי עמד להתפוצץ. הרגשתי את אלמוג על סף פיצוץ גם כן.
"אם תיתן לי נשיקה אתן לך את כל החבילה," אמרתי ממעמקי ההימור על חיי וזה הספיק לאלמוג כדי לשלוח ידיים אל תוך הטריינינג שלי ולהצמיד את שפתיו אל שפתי. לשנינו עמד קשה כמו סוכריות מקל סבא. התנשקנו חזק על השטיח ושיחקנו אחד לשני בביצים, אך לאחר כמה דקות, מכוון שלא הבנו מה משמעות המצב הזה ולאן הוא מוביל, התשוקה חלפה כשם שבאה, ולעולם לא שבה לשכון שוב ביננו. מאותו ערב יחסינו הצטננו יותר ויותר, ובנוסף, בסוף אותו קיץ, אחרי שנתיים בשיכון, אלמוג ואלעד עברו דירה.
***
הסיפור עם אלמוג אמנם נגמר, אך הסיפור של ג'ק אלמונד רק החל. המחשבה על החוויה שחוויתי עם אלמוג הרגישה חזק הרבה יותר מהרגע המשותף עצמו, והדהדה בנפשי חודשים אחר כך. לא הכרתי עוד בן שהדליק אותי ועורר בי השראה כמו אהובי שחור העיניים, ובטח שלא מצאתי עוד בן להתעסק אתו ככה. אבל עם בנות התחלתי להתעסק כל הזמן. גם היה קל ופשוט יותר להגיע איתן לרגעים אינטימיים, וגם, הן פשוט נתנו לי הכול. ובכיף שלהן. הייתי צריך רק לרמוז, וכבר שטיח אדום נפרס לרגלי עד לרגע האינטימי המיוחל. חשתי באושר גדול, לא אשקר. אבא ואמא, בטח, סרטים של גדולים, ברור, ליברליזם פמיניסטי, כמה שתרצי, אך ההפלגה הלילית, הקסומה והאקזוטית, מהאיים הנידחים שבקצה הגלובוס אל לונדון הבירה שזורחת באור יקרות, לא התרחשה יותר עד שהגעתי לתיכון. מאז אותה התפוצצות רגש חד פעמית עם אלמוג המתוק והקשוח, החל בנפשי מסע נוסף בנפתולי הלב והחיים. מסע קסום, אישי ורב ממדי, בעולם מכושף של ספרים וסרטים. המסע של ג'ק אלמונד.